ביפעת, קיבוץ מתחדש, החליטו לחזור לעקרונות ה"שוויון" בין החברים בתשלום המס הפנימי. אלא שזהו שוויון מעט מוזר. בפני האסיפה הוצגו שתי חלופות גבייה: הראשונה, שנדחתה, הציעה מס אגודה שווה לכל חבר (עם הנחה לגמלאים) בגובה של כ-125 ש"ח לחודש. השנייה, שהתקבלה ברוב עצום - מס אגודה, הלוקח בחשבון את החזרי הארנונה (כמחצית ממנה) מהמועצה בגין שטח הדירה, באופן שבו הערך הכולל של מס האגודה המשולם ושל ההחזרים (המכונה "מס מצרפי") יהיה בסכום שווה לכל תושב. לפי שיטת חישוב זו ישלמו בעלי דירות גדולות מס אגודה נמוך (במקרים מסוימים בכלל לא), בעוד שבעלי דירות קטנות ישלמו מס אגודה גבוה במיוחד.
עוד על מסים בקיבוצים:
כמה ולמי ישלם חבר הקיבוץ מסים?
מטה אשר: לראשונה הוטל "מס שילוט" בקיבוצים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
באופן מעשי החל העניין להתגלגל כבר בשנת 2010, כאשר אישרה הנהלת יפעת את מתווה הקשר בינה לבין "האגודה הקהילתית" - שאמורה לכנס תחת גגה את כל תושבי יפעת ללא הבדל: חברי קיבוץ (אגש"ח), משתכנים בהרחבה, מי שעתידים להשתכן בה ועדיין "תושבים" בקיבוץ עצמו, ואפילו כאלה שבתיהם בבנייה, אבל כבר התקבלו ל"חברות".
בבחירות לראשות האגודה, שהתקיימו ב-2011, נבחר ד"ר יואב אהרוני, חבר קיבוץ ותיק, גמלאי, ליו"ר הנהלת אגודת המתיישבים. הצעת "המס המצרפי" הוגשה על ידי עמדת הרוב בוועד. תומכיה הסבירו - בהצלחה רבה, כפי שהתברר - כי מדובר על שוויון במיסוי, לא פחות מזה. גם אם לאחד נכס גדול מזה של האחר - אין הוא בהכרח צורך שירותים רבים יותר. החברים, בלי כל קשר לגודל דירתם, משתמשים כידוע בכמות זהה של תאורת רחוב, נוי, וגם תרבות וביטחון, וכיו"ב, נצרכים שווה בשווה.
הצעת "המס המצרפי" זכתה ברוב גורף, כנראה גם בזכות "גיוס" מקדים של תומכיה בעיקר בין תושבי ההרחבה ואלה שעדיין לא השלימו את בניית דירתם ומתגוררים מחוץ ליישוב, וגם, יש לומר, בזכות חברי קיבוץ שדירתם המורחבת משבצת אותם בין התומכים הפוטנציאליים, ואפילו חברים בעלי דירה צנועה יותר, המסייעים לרווחת בניהם גם במחיר פגיעה בזכויותיהם הם. ויש עוד סיבה אחת, אולי טכנית. חברי הקיבוץ המבוגרים כבר ממעטים להגיע פיזית לאסיפת האגודה, ולעמדתם השונה לא ניתן ביטוי הולם.
מוסרית וחוקית
מיד לאחר קבלת ההחלטה (ב-17.2.2014) הגיש אהרוני מכתב התפטרות: "איני מוכן להוביל מנגנון גביית מסים שאיני יכול לחיות אתו מוסרית, או אף להיות שותף לו. איני רוצה להיות שותף להחלטה שעצם חוקיותה מוטל בעיניי בספק". אגב, אהרוני ובת זוגו - גילוי נאות - מתגוררים בדירה גדולה יחסית, ומאבקו, הוא מדגיש, הוא עקרוני-מוסרי, בוודאי לא אישי.
אהרוני לא הסתפק רק בצעד של מחאה. הוא פנה אל ראש המועצה האזורית עמק-יזרעאל אייל בצר, וטען כי ההחלטה נוגדת לא רק את רוח החוק, כי אם גם את טובת הכלל. בתגובה נמסר לו כי הנהלת המועצה איננה מתערבת בהחלטות המתקבלות בוועד ההנהלה של האגודות היישוביות שבתחומה.
חוות הדעת שקיבל אהרוני מהיועצת המשפטית של ועד האגודה הקהילתית ביפעת, עו"ד יעל נורקין ("רכס, רוזנזפט, נורקין") - הנותנת, אגב, גם ייעוץ למועצה - הייתה שונה לחלוטין: "הטלת מס באופן בו בסיסו מחושב בהתאם לשיעור מס ארנונה שמטיל ועד מקומי על החבר, תיחשב כנוגדת את עקרון השוויון החל על חברי האגודה ותימצא כעומדת בניגוד לדיני האגודות השיתופיות... נראה כי הטלת מס קהילה בשיעור שונה על כל חבר, כאשר הקריטריון היחיד לקביעת שיעור המס הוא שיעור מס הארנונה החל על אותו חבר על ידי גוף חיצוני ונפרד מהאגודה, הפועל על פי קריטריונים שונים בחוק - יימצא כמפלה וכעומד בניגוד לדין".
ויש, כמובן, גם עמדה מנוגדת. על פי חוות דעת של עורכי הדין יונתן גולדשטיין וגלית מלל-וייס ("קופרשמיט את גולדשטיין"), היות שהבתים הגדולים מייצרים לאגודה מקור הכנסה גדול יותר מהבתים הקטנים... לא בלתי-סביר שאותם בעלי בתים גדולים יקבלו הנחה גדולה יותר בתשלום על השירותים (מס האגודה), ושלמעשה אותו בית אב יעביר לאגודה סכום נמוך יותר בגין תשלומי אגודה מאשר בית אב שלו בית קטן יותר. "רשאית האגודה לקבוע", נכתב בסיכום חוות הדעת, "כי לכל בתי האב ייזקף הסכום המתקבל בגינו (מהחזר הארנונה) ויופחת מתשלום השירותים (מס הקהילה) האחיד של כלל בתי האב באגודה".
המועצה, הרשם, העו"ד
אהרוני וכמה מחבריו בקיבוץ נחושים להתמודד על צדקתם. במכתבם (מ-17.3.2014) אל עו"ד מירון הכהן, רשם האגודות השיתופיות, הם מציינים כי "מס מצרפי" מפלה לרעה את בעלי הדירות הקטנות, שרובם חלשים כלכלית, רובם ותיקים וחלקם גמלאים. "העברת נטל מסים נוסף מהאוכלוסייה החזקה אל האוכלוסייה החלשה היא עושק של מיעוט חלש, ונוגדת הן את החוק והן את הצדק הטבעי", הם
