אצנית העבר, רחל שמידט (הלה), נפטרה מדום לב. כמעט בת 70 היתה במותה. היא התמוטטה במהלך אימון ריצה שעשתה עם חברתה בקיבוץ עין החורש שבעמק חפר. רחל שמידט ז"ל הותירה אחריה בעל, יאיר, שלושה ילדים ונכדה.
רחל גדלה במושב בית יצחק והגיעה לתחום הריצה כשהיתה בת 15. היא רצה אז למרחקים בינוניים ובשנות ה־70 נחשבה לאתלטית בולטת שהתחרתה כחברה בנבחרת ישראל, לצד אסתר רוט שחמורוב וחנה שזיפי. במשך שנים רבות היתה חלק מאגודת הפועל חדרה, אשר באותה תקופה כללה את טובי האתלטים בישראל. בשנת 1977 קבעה רחל שמידט שיא ישראלי בריצת 3000 מטרים עם תוצאה של 9:49.4 ש'. גם היום היא מדורגת במקום ה־12 בארץ, בכל הזמנים, בריצה במרחק זה. בנוסף, זכתה רחל שמידט שבע פעמים בתואר אלופת ישראל.
איגוד האתלטיקה בישראל כתב עליה כי אישיותה הצנועה הביאה לכך שהישגיה הספורטיביים הרבים נשמרו בפרופיל נמוך, לא כפי שראוי לספורטאית במעמדה.
"רחל רצה עד יומה האחרון", מספר הבעל, יאיר. "הריצה היתה מאוד משמעותית בחייה. היא אמנם עבדה במשך השנים בהנהלת חשבונות, אך העיסוק המרכזי שלה היה הריצה. היא היתה אישה בריאה וחזקה, עם כושר מעולה. בכל יום כמעט היתה רצה 10 ק"מ. אנו מתנחמים בכך שהיא נפטרה בזמן שעשתה את הדבר אותו היא הכי אהבה לעשות. רחל התמוטטה לאחר שרצה כ-9 ק"מ יחד עם חברתה. בעת המקרה היו באזור רוכבי סוסים, שאחת מהם הגישה עזרה ראשונה. היא ניסתה לסייע לה, אך לא היה מה לעשות".
יאיר מספר כי המשפחה קיבלה את הבשורה בהפתעה גמורה. "לא הבנו איך זה יכול להיות. אנחנו מנסים לעכל, אך קשה לתפוס ולהבין את זה עד הסוף. היא היתה אדם טוב ואמא נהדרת לילדינו. הצוואה שהיא היתה רוצה להשאיר לנו היא שלא נפסיק לרוץ, אז אנחנו נמשיך".
"רחל היתה אישה צנועה מאוד וחברה נאמנה וטובה שתמיד רצתה לעזור", מספרת אתי ליס הוסמן, חברתה של שמידט. "הקשר בינינו נוצר לפני כ־20 שנה, כשרחל עבדה בהנהלת חשבונות בבית הספר בו למדו ילדיי. לפני 15 שנה התחלתי לרוץ ורחל הפכה להיות המנטורית שלי בזמן הזה. היא ליוותה אותי לאורך כל התהליך ועזרה לי להיכנס לעולם הזה בצורה נכונה. אחרי כמה שנים הקמתי את קבוצת הריצה 'רצי מנשה' ורחל הצטרפה אליה. הקבוצה הזאת עושה ריצות שטח לא פשוטות ורחל תמיד הובילה בה למרות שהיא היתה הכי מבוגרת. היא היוותה דוגמה אישית לכולנו. לפני כשנתיים רחל עזבה את הקבוצה, כי הריצות הפכו להיות קשות מדי וחששנו לבריאות שלה, ואז היא עברה לרוץ לבד בשטחים יותר פשוטים, אך הקשר עם הקבוצה נשמר. כולנו הערכנו אותה ולא ויתרנו עליה. מאוד עצוב וכואב לי. זאת אבידה קשה עבורנו. הקבוצה שלנו מתכננת לעשות ריצת זיכרון לזכרה ב־13 ביוני, יום לפני יום הולדתה ה־70".
