לא קלה היא דרכם של החקלאים בנגב בימי שגרה ובימי חירום של הסלמה ביטחונית. ההגבלות על עבודתם בשטחים החקלאיים סמוך לגבול רצועת עזה בעת ירי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר הנגב המערבי ואיסורי היציאה לעבד את השדות ולאסוף את היבולים כבר הפכו בשני העשורים האחרונים כחלק בלתי נפרד ממציאות של "שגרת חירום".
כמי שכבר צברו ניסיון של שגרה שכזו, בימים האחרונים נאלצים חקלאי האזור להתמודד עם מציאות שלא הכירו מעולם, של התמודדות מול נגיף הקורונה ההולך ומתפשט במהירות, ומשנה מקצה אל קצה את ההתנהלות בשטח.
"אנחנו עכשיו בשיא העונה של אסיף תפוחי אדמה, גזר וצנוניות", מספר שחר ברגלס, מנכ"ל תאגיד גידולי השדה 'חלוצה', המאגד את חקלאי הקיבוצים צאלים, גבולות וסופה בחבל אשכול, "ומה שבעצם מפחיד אותנו זו סיטואציה בה ישלחו את הצוותים לבידוד או להסגר כזה או אחר, ואז לא יהיה מי שיאסוף את היבולים השונים שיישארו באדמה. אנחנו פחות פוחדים מלהידבק ממחלת הקורונה. הדאגה היא יותר לתוצרת שאנחנו עובדים עליה כל העונה ועלולים להימצא במצב שלא נוכל לשווק אותה והיא תירקב באדמה".
שומרים על מרחק
עם סגירת השמיים והגבולות בעקבות התפשטות נגיף הקורונה עלה בימים האחרונים שוב ושוב נושא הביטחון התזונתי של תושבי המדינה והצורך להסתמך על התוצרת החקלאית המקומית. זאת, על רקע החלטות הממשלה בעת האחרונה להתיר יותר ויותר ייבוא של מוצרים חקלאיים מחו"ל ולהעדיפם על פני התוצרת המקומית. "היום", מציין ברגלס, "ברור למקבלי ההחלטות שיש צורך לעודד ייצור מקומי. בעתות משבר אנחנו מהווים את הביטחון התזונתי של כולנו. זה ברור היום יותר מתמיד".
איך בעצם נערכים למציאות הזו בעידן הקורונה?
"נקטנו, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, בצעדים הנדרשים. שומרים על מרחק בין האנשים. כבר לא יושבים יחד להפסקת קפה כמו בעבר. אוכלים בשדה בכלים חד־פעמיים, משתמשים במגבונים עם אלכוהול כדי לחטא את הגה הטרקטור כשמחליפים משמרות בעבודה. כל טרקטור מצויד בכלי עם מים וסבון".
מה באשר לעבודה בשטח?
"זה דורש פתרונות כיצד ממשיכים בכל מצב. כך, למשל, נצטרך להתגייס ולסייע לעמיתים שלנו בתאגיד במידה שהם יהיו במצוקת כוח אדם בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. החקלאים שלנו הם משלושה קיבוצים והשטחים שלנו משתרעים על פני עשרות אלפי דונם, ואם באחד הקיבוצים תהיה מצוקה בשל הקורונה, נצטרך להתגייס ולסייע להם".
הקומביינים בשטח עובדים במלוא המרץ כדי לאסוף את היבולים השונים. "לא עצרנו את הפעילות", מבהיר ברגלס, "בשלב זה אנחנו מייצאים את התוצרת שלנו כרגיל. עם זאת, יש מספר זנים של תפוחי אדמה שאנחנו מעדיפים לשווקם לשוק המקומי מאשר לשלוח אותם לחו"ל. כך גם לגבי גזר וצנונית. בינתיים יש אי ודאות גדולה באשר לעתיד. אנחנו בכל מקרה נמשיך לעשות חקלאות תוך תקווה שמקבלי ההחלטות במדינה יפנימו את חשיבות החקלאות לעתידה של המדינה".
"מכה אנושה לחקלאים"
המציאות החדשה בעידן הקורונה נפלה כרעם ביום בהיר על אותם חקלאים, המגדלים פרחים ותבלינים. סגירת הגבולות במדינות השונות פגעה בהם קשות. "ההחלטה על סגירת הגבולות", מספר אלי מוגרבי, רכז הוועדה החקלאית של המועצות האזוריות בני שמעון, מרחבים ושדות נגב, "היא מכה אנושה לחקלאים. לאחר שמרבית המדינות בחו"ל, בעיקר באירופה, הכריזו על צעדים מחמירים, כמו איסור על יציאת תושבים מבתיהם או סגירת בורסות הפרחים, הופסק ייצוא הפרחים והתבלינים, למשל, מהמשקים שבאזור שלנו לאירופה. השווקים בחו"ל סגורים, אנשים לא קונים את התוצרת שלנו כבעבר, מה שמהווה פגיעה כלכלית קשה בפרנסתם של החקלאים. למזלנו, ייצוא פרי ההדר והירקות עדיין מתנהל כסדרו פחות או יותר, אך איש לא יודע מה יהיה בעתיד".
מה באשר לשוק המקומי?
"גם כאן יש לחקלאים בעיה לא פשוטה. חקלאים שסיפקו את תוצרתם לבתי מלון או למסעדות נשארו כיום תקועים עם תוצרתם. לאחר שעשרות בתי מלון נסגרו ובהוראת משרד הבריאות גם נסגרו המסעדות, אין לחקלאים לאן לשווק את התוצרת שעליה הם עמלו כל החודשים האחרונים".
אם לא די בזה, חקלאי האזור גם נאלצים עתה להתמודד עם מצוקת כוח האדם במשקיהם. כ־400 עובדים תאילנדים, אשר הועסקו במשקי האזור, שנסעו לבתיהם בתאילנד עוד לפני פרוץ המשבר, לא שבו לישראל ומצוקת כוח האדם ניכרת כיום במשקים החקלאיים. "לא רק שאותם מאות תאילנדים לא חזרו אלינו", מציין מוגרבי, "גם לא הגיעו עובדים חדשים במקומם. גם עובדים פלסטינים משטחי יהודה ושומרון מגיעים אלינו במשורה, כך שהמצב קשה והמצוקה גדולה".
למרות שכולנו נמצאים באי ודאות, כבר צופים פני עתיד?
"החקלאים הם תמיד אופטימיים מטבעם. אנחנו מקווים שמהמשבר הזה רק נצמח ונקבל את מה שמגיע לנו בדין. אני מאמין, שהמשבר הזה יוכיח שאנחנו כמדינה צריכים להסתמך רק על עצמנו ולא לייבא 40 אלף טון של עגבניות מטורקיה או מוצרי חלב ממדינות אירופה. החקלאים כאן יכולים לספק לכולנו את כל התצרוכת ולא צריך לפגוע בפרנסתם, שעבורם המשק החקלאי הוא מפעל חיים".
להעדיף תוצרת מקומית
חקלאי חבל אשכול בנגב המערבי מייצרים כ־60 אחוז של גידולי הירקות השונים המיועדים לשוק המקומי. הטלת סגר כזה או אחר כחלק מהמאבק נגד נגיף הקורונה, כך הם טוענים, עלולה לפגוע בהם קשות ולהמיט עליהם אסון כלכלי.
"אנחנו כבר רגילים לתפקד בימים של משברים בעקבות ההסלמות הביטחוניות", אומר ליאור קטרי, רכז הוועדה החקלאית של המועצה האזורית אשכול, "אנחנו כבר מתורגלים בזה, אבל הפעם זה סיפור שונה לחלוטין. כאן מדובר בסיטואציה שטומנת בחובה הרבה סיכונים ואתגרים".
על מה מדובר?
"ברור שיש כאן חששות. כולנו נמצאים באי ודאות. מי יביא לחקלאים את החומרים השונים, כמו זרעים וחומרי הדברה או ציוד השקיה שנדרש כדי לגדל את התוצרת החקלאית. כיצד נוכל לשווק את התוצרת? אנחנו עובדים תוך שמירה על מרחק זה מזה, אבל מה נעשה אם לא נוכל לשווק את התוצרת שלנו?".
המשבר הזה הוא בעצם הוכחה ניצחת שהחקלאות המקומית היא הביטחון התזונתי שלנו ושלא צריך לפזול לעבר מוצרים המיובאים מחו"ל?
"חד וחלק. כבר תקופה ארוכה אנחנו טוענים ומתריעים שהמדינה צריכה להסתמך על החקלאים המקומיים. זו טעות מרה ובכייה לדורות לייבא מוצרים חקלאיים ולהעדיפם על פני התוצרת המקומית. אנחנו יכולים לעמוד בכל התצרוכת המקומית ולספק לתושבי ישראל את כל התוצרת החקלאית. רק שמקבלי ההחלטות במדינה יבינו זאת. הרי איש אינו יודע כמה זמן עוד יימשך המשבר הזה".
לצמצם הפסדים
בתוך כך, עקב הירידה בהפרחת בלוני התבערה, הודיע באחרונה משרד החקלאות לחקלאי עוטף עזה על קיצוץ של מיליון וחצי שקלים מהתקציב שנועד לסייע להם לקצור את החיטה בטרם תתייבש כדי למנוע את השמדת היבולים אם וכאשר יופרחו בלוני תבערה מרצועת עזה לקראת האביב הקרוב.
כזכור, פירסם משרד החקלאות לפני חודשים אחדים נוהל תמיכה בקציר מוקדם (קציר ירוק) של התבואות שאמורות להיקצר בעוד כחודשיים־שלושה על מנת לעודד את החקלאים בעוטף עזה לבצע קציר מוקדם בשדות הסמוכים לגדר המערכת, ובכך לצמצם הפסדים שעשויים להיגרם משריפת השדות כתוצאה משיגור בלוני התבערה.
אשתקד עמד היקף התמיכה על שמונה מיליון שקלים ועתה יקוצץ הסכום לכדי שישה וחצי שקלים בהוראת אגף החשב הכללי במשרד האוצר.
"זה הזוי לגמרי", מופתע קטרי מהדברים, "המצב הביטחוני כאן הוא נזיל. לא מיום ליום, אלא משעה לשעה. מי יכול לערוב לנו שבאביב או בקיץ הקרוב יהיה פה שקט ושלא נחווה שוב הסלמה ביטחונית. מי יכול להבטיח שעוד חודשיים־שלושה שוב לא ישוגרו לכאן בלוני תבערה והשדות שוב יעלו באש. זה חלק נוסף במדיניות השגויה של הממשלה כלפי החקלאים. שוכחים מהר מאוד מה היה כאן רק לפני מספר חודשים. זה פשוט הזוי".
מתורגלים לשגרת חירום
הפעילות החקלאית במשקו של אחי סיטבון ממושב דקל שבפתחת שלום מתנהלת, נכון לעכשיו, כרגיל בהתחשב במצב הקיים. העובדים בחממות שלו מחולקים לקבוצות קטנות יותר מבימים רגילים והם גם שומרים על ריחוק זה מזה. "אנחנו בעצם חיים כל השנה בבידוד", מציין סיטבון, "כל השנה, גם בעידן של הסלמות ביטחוניות, אנחנו בשטח, מגדלים את הירקות שלנו כדי לספק את התוצרת לשווקים. אי אפשר להזניח את הגידולים בשדה".
הסיפור של הקורונה לא משפיע על השיגרה הזו?
"אין לנו הרבה ברירות. חייבים להמשיך לעבוד. נכון שיש הנחיות וזה קצת מגביל את העבודה, אבל חייבים להמשיך ולטפל בגידולים השונים".
במציאות הזו יש בעיה של שיווק התוצרת?
"לחקלאים שעובדים מול בתי מלון ומסעדות יש קושי בשיווק התוצרת לאחר סגירתם של עסקים אלו. במקרה הגרוע משווקים לשוק הסיטונאי ולרשתות השיווק. יש גם יוזמות שונות של מכירה ישירה של תוצרת חקלאית מהשדה ישיר לצרכן. אני מאוד מקווה שלא ניתקע עם התוצרת שלנו. למרות כל הסיפור הזה של הקורונה, עדיין מייבאים לארץ תוצרת חקלאית מטורקיה או ממדינות מזרח אירופה במקום לחזק אותנו החקלאים המקומיים. צריך לשמור את הכסף כאן בארץ".
מחסור בידיים עובדות
נועם עמיר ממושב ישע מגדל עגבניות במשקו החקלאי. "לא פשוט היום לגדל עגבניות", הוא מציין, "גם לפני הקורונה היה כדאי פחות מבחינה כלכלית לגדל עגבניות בפרט וירקות בכלל בגלל הייבוא הפרוע מהמדינות השכנות, כמו טורקיה, ירדן ומצרים וגם מרצועת עזה. שם מגדלים את הירקות בתנאים לא תנאים, שבארץ כבר מזמן לא מגדלים כך, ואילו אצלנו עלות גידול של עגבנייה היא גבוהה יותר ובסוף מייבאים עגבניות מחו"ל. לחודשים הקרובים יש ירידה בהיקף שתילת חלקות חדשות. זה פחות כלכלי עבורנו".
כיצד משפיעה מציאות הקורונה בשטח?
"העובדים חוששים לצאת לשטח. התפקוד שלהם יורד, וזה משפיע על הטיפול בגידולים השונים. לא מטפלים כמו שצריך. חוץ מזה, עובדים זרים שמועסקים אצלנו חוזרים לתאילנד, למשל, לאחר שפג תוקפה של אשרת העבודה שלהם, ואנחנו לא מקבלים במקומם עובדים חדשים כי יש איסור על כניסה לישראל. במצב כזה של מצוקת כוח אדם ושל קשיים כלכליים, יהיו משקים שיגיעו לפשיטת רגל".
אנחנו כבר קרוב לחודש בתוך המשבר הזה. יש כבר תובנה מבחינתך בעקבות משבר הקורונה?
"התוצרת הישראלית היא תמיד יקרה יותר מזו שמיובאת מחו"ל בגלל סיבות שונות של תשומות וחומרי גלם ומחיר העסקת העובדים. השאלה היא אם שווה לשלם עוד שקל כדי לשמור על החקלאי המקומי. חייבים לחזק את היצרן המקומי כדי שלא ניקלע חס וחלילה למצב בו לא נוכל לייבא תוצרת חקלאית מחו"ל מכל סיבה שהיא ואז לא יהיה מזון בארץ. זה קריטי".
"בלי חקלאות אין ביטחון"
אבשלום וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, סבור שמשבר הקורונה חשף את הצורך המשמעותי בחיזוק התוצרת המקומית ואספקת המזון לאזרחים בעתות משבר.
"החקלאות הישראלית היא חלק מרכזי מהביטחון הלאומי של ישראל", כך אמר אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, בכינוס חירום שנערך תחת הכותרת "משבר הקורונה והמזון בישראל". וילן ציין כי "בלי חקלאות אין ביטחון. לצערנו, כבר שנים נוקטות ממשלות ישראל במדיניות הרסנית כלפי החקלאות ושוכחות כי החקלאים הם שומרי הגבולות ומייצרי התוצרת שמספקת ביטחון תזונתי לאזרחי המדינה. משבר הקורונה חשף בפנינו את הצורך המשמעותי בחיזוק התוצרת המקומית ואספקת המזון לאזרחים. הגיע הזמן לפעול בצורה אחראית ונחושה גם בנושא החקלאות הישראלית שנמצאת פסע ממשבר עמוק שממנו כבר לא תהיה דרך חזרה, רגע לפני שנאבד את יכולת האספקה העצמית שלנו שהיא קריטית לעיתות משבר ולמדינה שנמצאת במצב ביטחוני מאתגר בכל עת".
לדברי מזכ"ל תנועת המושבים, עו"ד עמית יפרח, "כעת עם התפרצות וירוס הקורונה מתחזקת וברורה חשיבותו של ביטחון המזון למדינה ואזרחיה, תפקידה של הממשלה הבאה להעמיד את ערך ביטחון המזון אל מול הצורך בהגדלת היצע יחידות הדיור. הוותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) פגע פגיעה איכותית בקרקע החקלאית בצורה לא מידתית והיווה איום על עצמאותה של המדינה לייצר מזון טרי עבור תושביה. לפיכך, מיד עם הקמתה של הממשלה דרושה החלטה לביטול הוותמ"ל לאלתר ולחזרה לתכנון שפוי הנותן העדפה לקרקע החקלאית ולשימור יכולת ייצור מזון עצמית למדינה בעיתות משבר כפי שקורה כעת, ולזכותם של היישובים החקלאיים לשמור על צביונם ופרנסתם".
