זה 15 שנה שלילך קיפניס בת קיבוץ בארי, עובדת במרכז החוסן במועצת אשכול ומטפלת בתושבי ותושבות האזור. באחרונה הוציאה את הספר "שירת הטריגר" שפורסם בסמוך למבצע שומר החומות.
את הספר היא כתבה בעקבות מפגשיה עם ילדי יישובי המועצה האזורית אשכול שפנו אל מרכז החוסן.
"היום זה שוב קרה, בדיוק ישבנו לשולחן. היה מין יום חורפי, אפור ומעונן. פתאום היה ברק, שמעתי בום חזק, הרגשתי מין כיווץ והלב שלי דפק".
כך נפתח הספר יוצא הדופן ולמעשה, מציינת קיפניס (57) הספר נכתב עם אותם ילדים, ילדי עוטף עזה, ומתוך החוויה המשותפת של חיים בחירום מתמשך. הספר מעוטר באיוריה של ליה ביקל.
לחזור לאיזון
שמו של הספר "שירת הטריגר" מבטא את המציאות שתושבי ותושבות עוטף עזה חיים בה כבר שני עשורים. "במציאות כזו של חירום מתמשך אנו חשופים לטריגרים", מסבירה קיפניס, "אלה גירויים המזכירים את הסכנה הממשית וגורמים לנו להגיב כאילו הסכנה עצמה נוכחת.
קראו עוד>>>
"כך, למשל, אנשים, ילדים ומבוגרים כאחד מגיבים לסיטואציות של דלת נטרקת או לרעד של חלונות כתוצאה ממעבר מטוסים בשמיים, והם מיד נדרכים וקופצים. גם כשנשמעים רעמים יש מי שחושב שזה בום של רקטה. בעבודה שלי אני חשה את זה בקרב המטופלים. יש גם סיטואציות של הליכה לקניון ופתאום נשמעת כריזה כלשהי, אפילו קריאה לאיזו עובדת במקום להגיע לקופה הראשית או הודעה על איזה מבצע מיוחד של קניית מוצר כלשהו.
"כריזה כזו עלולה להיות טריגר עבור אלה שחיים במשך שנים במציאות הביטחונית שבעוטף עזה, וזה מקפיץ להם את הלב והם מחסירים פעימה כאילו מדובר בכריזה של צבע אדום".
אותו טריגר, מציינת קיפניס, מייצר תגובת רפלקס גופנית. "לעיתים היא חולפת מיד, כאשר אנחנו מבינים שזו לא באמת סכנה, אך לעיתים היא יכולה להוציא משיווי משקל גופני, רגשי ותפקודי לאורך זמן".
"וככה זה קורה לי, פתאום בלי הכנה, יש כל מיני קולות שמזכירים לי סכנה. יש בום של אימונים ורעמים מעצבנים".
איך נולד הרעיון לכתוב את הספר?
"הרעיון עלה תוך כדי העבודה הטיפולית במרכז החוסן עם המטופלים שלי. ביקשתי להגיע לכמה שיותר אנשים שזה נוגע בהם ואליהם. התבססתי על שיחות עם ילדי האזור והתוצאה הייתה הספר עצמו, שבעצם מתאר את התופעה הזו שהגוף מגיב לאיומים כאלה וניתן לכך תוקף.
"יש חשיבות רבה לתת תוקף לתגובות האלה ולא די לומר - 'זה כלום' או 'אין מה לדאוג' מתוך כוונה טובה להרגיע".
הטריגרים האלה גורמים לא אחת לבהלה ולפחד.
"נכון. יש להתייחס לבהלה ולתגובות הגוף, להכיר בהן כתגובה נורמלית לטריגר ויחד עם זאת לחדד את ההבדל בין בהלה לבין סכנה. הספר אכן עושה את ההבחנה הזו בין מבהיל למסוכן. אחרי שרואים שאותו טריגר הוא 'רק' מבהיל ולא מסוכן, אז אפשר להתמודד עם תחושת הבהלה ולחזור לאיזון".
"לנשום עמוק וקצת לשתות. לבחור מה שעושה לי טוב. קצת מוסיקה, אולי לרקוד או עם חבר להשתטות. 'חיבוק פרפר', 'מקום בטוח' מה שעוזר למצב הרוח".
אחרי שמבינים שמדובר בטריגר שהוא רק מבהיל, מסבירה קיפניס, אפשר לעבור לשלב ההרגעה ולמצוא עם הילדים את הדרכים שמסייעות להם לחזור לאיזון.
"אצל חלק מהילדים זה יכלול תנועה והוצאת המרץ שנטען בגוף כתוצאה מהטריגר, ואצל אחרים זה היה בפעילות מרגיעה, טכניקה של נשימה, חיבוק ומשחק", היא מציינת.
"הספר הזה בעצם אמור לשמש כלי עזר להורים, לגננות ולעובדי ההוראה כדי לסייע לילדים לעבד במשותף את החוויות שהם חווים במציאות שבה אנחנו נתונים כבר לא מעט שנים. הספר מדבר גם למבוגרים וגם לילדים".
"על הלב הנחתי יד ואמרתי: אל תפחד. אתה עכשיו מוגן הכל בסדר כאן. עכשיו אפשר להירגע, להשתחרר בהדרגה".
"שירת הטריגר", שיצא לאור במהלך מבצע "שומר החומות" בהפקת המועצה האזורית אשכול ומרכז חוסן אשכול וחולק לתושבי האזור ללא תשלום, מסתיים בנימה אופטימית. "יום יבוא, הלוואי שיגיע מהר, נשב כולנו יחד וניזכר", נכתב, "איך פעם כל דבר הבהיל ואיך עכשיו הכל רגיל. תקופה קשה, אך היא עברה, עכשיו יש סוף סוף שגרה".
מרגישים מוגנים יותר
ומה אומרים הקוראים הצעירים על הספר שמתבסס על חוויותיהם ותחושותיהם של תושבי עוטף עזה הצעירים, דור הקסאמים וההסלמות הביטחוניות?
"קודם כל, אני כבר יודעת בעל פה את כל מה שכתוב בספר", אומרת אילאיל אבני (6) מקיבוץ בארי שתעלה בספטמבר לכיתה א' בבית הספר שדות אשכול שבמועצה האזורית אשכול. "תוך כדי המלחמה האחרונה קיבלנו את הספר הזה וזה מאוד עזר לי להירגע כשהיו לנו אזעקות של צבע אדום.
"פעם אחת למשל הייתי ליד חדר האוכל שבקיבוץ ופתאום נשמעה אזעקת צבע אדום. נורא נבהלתי ורצתי לתוך חדר האוכל, ורק אחרי שהייתי בפנים נרגעתי. הספר מתאר בדיוק את מה שאנחנו מרגישים כשיש אזעקה".
"זה הסיפור הכי יפה שקראתי", מעיד אדם שנק (5.5) מקיבוץ צאלים, "אני מפחד מהבומים, אבל אני גם אוהב את האזעקות ואת כיפת ברזל. אני יודע שהאזעקה מזהירה אותנו מפני הטילים ואני סומך על כיפת ברזל שהיא תפיל אותם והיא תגן עליי.
"בעצם, גם האזעקה וגם כיפת ברזל מגינות עלינו. אני אוהב לראות זיקוקים, כמו שמתואר בספר, ואני שם אוזניות על האוזניים. אני מרגיש מוגן כמו שכתוב בסיפור".
לעדכונים: חדשות הקיבוץ
