יאיר טיקטין מקיבוץ כרמים (40) הוא מנהל המכינה הקדם צבאית "עמי־חי" בקיבוץ כרמים. נשוי לענת ואב לבארי־חיים, יהודה ויצחק.
מתי מתחילה השבת שלך?
"אני קם בימי שישי מוקדם בבוקר. אשתי יוצאת לרכיבה ולריצה ואני מתחיל בבישולים. עד השעה 09:00 אני מסיים לבשל, ואז יוצא למכינה.
"מכינת 'עמי־חי' בקיבוץ כרמים היא מכינה מעורבת של בנים ובנות, חילונים, מסורתיים ודתיים, שבחרו לדחות את הגיוס בשנה לטובת שנה של העמקת הזהות, היכרות עם החברה הישראלית, תרומה לקהילה והכנה לשירות צבאי משמעותי. בימי שישי בבוקר אני מלמד במכינה קורס בשירה עברית, כך שאני נכנס לשבת מתוך אווירה של אלתרמן, לאה גולדברג, דוד בוזגלו או שאול טשרניחובסקי.
ביום שישי יש שנת צהריים חובה. הילדים על המחשב ואנחנו ישנים. אחרי מקלחות, מתלבשים בבגדי שבת, כוס קפה, ואני הולך עם הילדים לקבלת שבת לפני שבת עם חניכי המכינה. יושבים במצפור אל מול הנוף עם גיטרות, שרים שירים ישראלים ושירי שבת, מעין טקס מעבר בין ימי החול ליום השבת. כשמגיע זמן הדלקת נרות מפסיקים לנגן, ומי שמעוניין הולך לבית הכנסת ומי שלא, מתפלל הולך ליחידה שנקראת 'שיח זהות ישראלית'".
מי מכין ומה מכינים לארוחת שבת?
"אני מכין את כל הארוחה. דג, אורז, טחינה, עוף בתנור וקציצות בשר. אשתי אחראית על הסלט".
מהו המאכל המועדף על שולחן השבת?
"נראה לי שהקציצות המפורסמות שלי יזכו בתואר".
הולכים לבית הכנסת?
"ודאי. אני הולך עם הבנים לבית הכנסת. כשחניכי המכינה נשארים שבת, אז אנחנו מתפללים עם המכינה. כשהחניכים לא נמצאים, אז אנחנו הולכים לבית הכנסת של הקיבוץ. קיבוץ כרמים הוא קיבוץ אקולוגי מעורב של דתיים וחילונים ויש לנו בית כנסת שכולם מרגישים בו בנוח. בימי הקורונה אנחנו מתפללים בחוץ אל מול השקיעה הכי יפה בעולם".
אתה מצליח לנוח בשבת?
"השינה בשבת היא מקודשת. אחרי סעודת השבת אני הולך ל'שלאפשטונדה' (שינת צהריים). השינה בשבת היא תענוג. אחרי המנוחה אני הולך למכינה ומעביר שיעור בזמן סעודה שלישית וחוזר לאחר ההבדלה".
מהו בילוי השבת המשפחתי המועדף עליך?
"קריאת עיתונים בערב שבת. בגלל שיש לנו ילדים קטנים, אז כל ערב שבת אנחנו פותחים משחק קופסה וכל המשפחה משחקת. לפעמים בערב שבת לאחר הארוחה אני הולך למכינה ומעביר 'טיש' יהודי־ישראלי שמשלב שירי שבת ושירים ארץ ישראליים".
זיכרון ילדות מיוחד מהשבת?
"גדלתי ברחובות ואבא שלי מתפלל בבית כנסת שכונתי קטן, בו הוא עצמו התפלל כשהוא היה ילד קטן. בעבר בית הכנסת היה אורווה כחלק ממשק עזר שהיה מאחורי הבית. אני זוכר כילד, שאני מטפס על המוטות של הסככה ומדמיין את הסוסים".
