לאחר מאבק עיקש, ביהמ"ש העליון דחה בסוף השבוע את הערעור שהגישו "מעון נצרת" ובעלי "רדיו א-שמס" נגד תכנית ההרחבה של קיבוץ כפר החורש.
קיבוץ כפר החורש שוקד מזה שנים על תכנית ההרחבה שלו לשכונה עם 350 יחידות דיור, שאושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה.
קיבוץ כפר החורשקיבוץ כפר החורש
קיבוץ כפר החורש
(צילום: שרון צור)
במסגרת פסק הדין שניתן דחה בית המשפט העליון את טענות המערערות לגזענות, אפליה ואף לשיקולים זרים של הוועדה המחוזית ושל ביהמ"ש המחוזי בנצרת, ואת הטענה כי התכנית תהפוך אותם ל"אי בודד" מוניציפאלית ותפגע בהם כלכלית.
קיבוץ כפר החורש, המיוצג על ידי עוה"ד בנג'י לבנטל ממשרד זיגל-גולדשמידט ו לבנטל, טען בערעור כי אין למתחם מעון נצרת ורדיו א-שמס זכות לקבלת דרך גישה בשטח העובר בקיבוץ, וכי יש לדחות את טענות הגזענות והאפליה כטענות הבל חסרות שחר, ואין להטיל דופי בביהמ"ש ובמוסדות התכנון ללא בסיס.
המערערות ניסו גם לטעון כי יש לכפות על תכנית ההרחבה של הקיבוץ, דרך היסטורית שמעולם לא נסללה וכי יש לראות במתחם שלהן ובקיבוץ "יישוב אחד" שלא ניתן להפריד ביניהם, אולם בהתאם לנימוקי הוועדה, המועצה והקיבוץ, נקבע בפסה"ד, כי ההחלטה שאין מקום מבחינה תכנונית ליצור דרך העוברת בתוך שטחי הקיבוץ אל המתחם היא סבירה ולא מצדיקה התערבות.
עוה"ד בנג'י לבנטל המייצג את הקיבוץ, מסר: "אנו שמחים על כך שביהמ"ש העליון ידע לראות מבעד לטענות באמת חסרות שחר על גזענות, אפליה או שיקולים זרים, שמן הראוי שלא היו מועלים לכתחילה ביחס לתוכנית להרחבת קיבוץ ב350 יחידות דיור. גם הניסיון לכפות על התוכנית כביש גישה למתחם הרדיו והתיירות של מעון נצרת לא היה במקומו, עת יש להם דרכי גישה מסודרים מכיוון העיר נצרת, גם אם הם לא אוהבים את דרכי הגישה הללו מטעמים כלשהם. יש תהליכים תכנוניים שצריך לכבד ולקיים ויש לברך על כך שיש שופטים בירושלים.