ערב קריר ירד על אילת. לו נקלע זר למזרקה המוזיקלית בעיר, ודאי היה מחייך לעצמו ואולי גם מצטרף למעגל הרוקדים והרוקדות. נדמה לי שאיריס פרחי, אמו של איל ז"ל, היא הראשונה שקמה ורקדה.
כמה שעות קודם לכן ירדה הקבוצה מהאוטובוס. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי עם החבורה שהגיעה לאילת לנופש של שלושה ימים. קבוצה שברגע הראשון נראה שכל דאגות חבריה מסתכמות במציאת זווית מתאימה לסלפי מחויך, אבל מאחורי כל חיוך מסתתר עצב עמוק, ומאחורי כל עין צוחקת יש עין בוכה.
כל 130 משתתפי הנופש הם משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן ברגע אחד לא צפוי. כולם חברים ב"משפחה אחת", "העמותה שמכניסה קרן אור לחיי המשפחות שחשכה נפלה עליהן", אומרת המנכ"לית שנטל בלזברג. "אנחנו מטפלים בכ־3,550 נפגעי פעולות איבה מכל המגזרים".
יהודים לצד ערבים, נוצרים ומוסלמים, דתיים וחילונים, עולים חדשים, צברים, עירוניים וקיבוצניקים מכל קצות הארץ. הרי השכול מעולם לא הבחין בין בני אדם.
העמותה, שהוקמה בעקבות הפיגוע במסעדת "סבארו" בירושלים בשנת 2001, פועלת מתרומות בלבד ומלווה משפחות שכולות שאיבדו את בניהן ובנותיהן בפיגוע או בפעילות מבצעית בצבא.
בטיולים, כמו הטיול שנערך באילת, הם מצליחים למצוא אוזן שבאמת מסוגלת להבין מה הם חווים. רק בנופש כזה אפשר לשמוע שיחות על פוליטיקאים שהגיעו לשבעה ופלטו שטויות, לצד בדיחות קלילות ושיתופים על חלומות על אלה שאינם, חלומות שאינם יכולים לשתף בהם מישהו בחיי היום־יום. הפער בין רגעי הצחוק, הריקודים והבדיחות ובין הרגע שמדברים בו על הבן או על הבת שאינם כמעט בלתי נתפס, אך מלמד יותר מכול על כוח החיים. ההורים שספגו את המכה הכואבת ביותר מוצאים דרך להמשיך לחיות.
"אנחנו לא מוותרים לעצמנו"
"מאז נפילתו של פז אנחנו מחפשים את הדרכים הטובות ביותר להנציח את זכרו בהתאם לדברים שבהם האמין", אומרים אורי ורחל אליהו מקיבוץ עברון, הוריו של סגן פז שנפל במבצע צוק איתן ביולי 2014. "בשטח הקיבוץ הקמנו את גן הבנים על שמו, ובו אפשר למצוא את כל המוטיבים שאפיינו את פז. למשל, הוא אהב כדורסל ושיחק בעירוני נהריה עד שנה לפני הגיוס.
"למקום מגיעים חברי הפלחה"ן, הפלוגה שבה שירת, וגם קורס מג"דים. כמעט כל הגן נבנה מתרומות. זה לא גן זיכרון אלא גן חיים, כי בחרנו בחיים. אנחנו לא מוותרים לעצמנו. גם ברגעים הקשים אתה מזכיר לעצמך שאתה לא יכול לשקוע פנימה, בשביל הילדים שלנו וגם בשביל אלה, זוגתו של פז. חשבנו שקיבלנו כלה, אבל הוא השאיר לנו עוד בת. בישיבה התיכונית נתיבי דרור, על שם דרור וינברג מאור עקיבא, שאמו נמצאת איתנו בטיול, הקמנו את בית המדרש עטרת פז על שמו של בננו.
"בל"ג בעומר החיילים שהתגייסו עם פז יוצאים ליום מעשים טובים עם תלמידי כיתה י"א בבית הספר האזורי, עושים איתם את 'דרך פז' בנחל כזיב. ביום הזה הילדים נחשפים לדרכו של פז - הנתינה, האהבה, קבלת האחריות. זה החינוך שנתנו לילדינו ואנחנו לא מצטערים על כך. אלה רק חלק מהדברים שהפכו את פז למי שהוא היה וחלק מהפעילויות שאנחנו עושים להנצחתו".