שם: רפי שטרן. גיל: 69. מגורים: קיבוץ לביא. סטטוס: נשוי לשרק'ה, אב לחמישה וסבא להרבה נכדים. מקצוע: חוקר בכיר במו"פ (מחקר ופיתוח) צפון במכון המחקר 'מיגל' של החברה לפיתוח הגליל, מרצה במכללה האקדמית תל חי.
קראו גם:
איך חגגת עד היום את סוכות ואיך תחגוג עכשיו, בזמן הסגר?
"בכל סוכות אנחנו חוגגים אצלנו בסוכה עם כל הילדים והנכדים, שמגיעים ממצפה רמון ועד מצפה נטופה. לצערנו השנה, בעקבות הקורונה, לא יגיעו כולם, אבל נחגוג ונשמח יחד עם הילדים והנכדים שגרים בלביא".
מי עוזר לך להרכיב את הסוכה ומי אחראי על הקישוטים?
"הנכדים שלי עוזרים לי להרכיב את הסוכה בכל שנה, בניצוחה של שרק'ה אשתי, וכולם אחראים גם על הקישוטים".
אתם מתכוונים לאכול כל השבוע בסוכה?
"בוודאי, בשמחה גדולה".
מי מכין את הארוחה בערב החג ומה בתפריט?
"לא אני (צוחק). את המנות לארוחת החג מכינים במשותף רעייתי, חלק מהנכדים וחלק גם מכין החתן שלי, שגר בקיבוץ לביא, שהוא פשוט בשלן מצוין. לצערי, אני מבין קטן מאוד בבישולים ובקולינריה, ותמיד נהנה מכל מה שמכינים. לא זכור לי משהו מיוחד שאנחנו מבשלים או אופים דווקא לסוכות, זו ארוחה חגיגית כמו בכל ערב חג והאווירה של הביחד עושה את החגיגיות האמיתית".
אתם מברכים על ארבעת המינים?
"בוודאי. באדיקות רבה, יחד עם כל הילדים והנכדים. את כל ארבעת המינים אנחנו מגדלים בקיבוץ לביא במקום שנקרא גן אפרים, ולכן לברכות עליהם יש אופי מיוחד ואישי מאוד".
איך תעביר את החג בתקופת הסגר?
"מאחר שאנחנו בתקופת השיא של קטיף פירות הקיץ, אני עסוק בזמן זה של השנה בקטיף הפירות שנמצאים במחקר בחוות הניסיוניות של מו"פ צפון בגליל ובגולן, שהן חוות שבהן אנחנו מאקלמים זני תפוחים, אגסים ופירות נוספים כדי לסייע לחקלאי האזור בגידולים חדשים ובהתמודדות מול מתחרים. בכל שנה אני מוצא זמן גם לטייל עם משפחתי ברחבי הארץ, אבל השנה כמובן נישאר בבית ונבלה יחדיו, ואני מקווה שאמצא זמן להשלים מאמרים מקצועיים, תוכניות ודו"חות עבודה".
זיכרון ילדות מיוחד מחג סוכות?
"כשהייתי בן 15, בערב החג הראשון של סוכות, נשלחתי לחדר האוכל להביא לחמניות טריות לסוכה שלנו. בדרך חזרה הביתה הרגשתי שנחש הכיש אותי ברגל, אך בגלל שהיה חושך לא ראיתי את הנחש. הגעתי הביתה בבהלה וסיפרתי להורים שאני חושב שהוכשתי על ידי נחש צפע. כיוון שלא ראו סימנים על הרגל, ההורים שלי היו משוכנעים שרק דרכתי על קוץ. אבל בתוך עשר דקות החלו הרבה סימנים מפחידים, ואבא שלי לקח אותי על הכתפיים לחדר האוכל, כי במקרה התארח בלביא רופא מ'פוריה'. ביקשתי מהרופא שיחפש סימני הכשה, שני חורים ברגל. הוא בדק היטב, אישר שאכן הילד צודק והזמין עבורי אמבולנס. לא יודע ממה התרגשתי יותר, מהנחש או מכך שבפעם הראשונה בחיי נסעתי בשבת או חג. למזלי ניצלתי והצלחתי לחגוג את מה שנותר מהחג בחיק משפחתי, כך שהכל נגמר בבריאות ובשמחה, כאשר כולם טורחים סביבי".
לעוד חדשות קיבוץ