כששירה רפלוביץ היתה בת 5 בגן חובה, היא כבר הבינה מה הייעוד האמיתי שלה בחיים - נגינה. ולא סתם נגינה, נגינה בכינור. כשהתוודעה בפעם הראשונה לכלי שמפיק צלילים כל כך מיוחדים, היא פשוט התאהבה.
"באותה תקופה התגוררתי עם משפחתי בשיקגו בשליחות מטעם הסוכנות היהודית", היא מספרת, "בבית הספר היהודי שלמדתי בו המורה ביקשה מכל התלמידים וההורים שיודעים לנגן לבוא ולהציג בכיתה. אחד התלמידים ואמא שלו באו וניגנו בכינור ואני פשוט נמסתי. הייתי בשוק שאפשר להוציא צליל כזה. חזרתי הביתה ואמרתי 'אני רוצה לנגן בכינור'. כששמעתי את הצליל, פשוט קרה לי משהו בראש ובלב. משהו שמשך אותי לזה ואמרתי 'אני חייבת ללמוד לנגן'".
קראו גם:
מאז, כמו שאומרים, הכל היסטוריה. לאחרונה זכתה הכנרת המחוננת בת ה־16 מקיבוץ חנתון להישג שמעטים זוכים לו כשהתקבלה לתזמורת הפילהרמונית הצעירה ותופיע בשנת הלימודים הקרובה יחד עם עוד כ־100 מוזיקאים ומוזיקאיות בני 14 עד 18 מכל רחבי הארץ בתזמורת הנוער הלאומית של ישראל.
חיבור מהתחלה
חלום הנגינה החל, כאמור, כבר בגיל 5 אבל הוא נאלץ לחכות ורק שלוש שנים לאחר מכן, עם חזרתה לישראל, החלה רפלוביץ בלימודי הכינור כשהצטרפה לתוכנית 'בית ספר מנגן' בבית הספר בגבעת אלה שבו למדה. "במסגרת התוכנית 'בית ספר מנגן' היו שיעורי כינור בזמן בית הספר. זה היה הגיוני וממש רציתי את זה אז ההורים שלי הסכימו".
כישרון הנגינה שלה בלט מההתחלה והמורה שלה לכינור רשל כץ זיהתה אותו. "המורה שלי היתה שולחת איתי פתקים הביתה, כותבת להורים שלי 'הילדה שלכם מאוד מוכשרת'. היא המליצה להורים שלי שאלך לשיעורים פרטיים אבל הם לא האמינו, הם חשבו שהיא שולחת את זה לכל התלמידים, אז הם לא עשו עם זה כלום".
אבל אז הגיע קונצרט סוף השנה ורפלוביץ ניגנה סולו ששבה את כולם. "אז ההורים שלי באמת הבינו שהמורה לא סתם אמרה והתחלתי שיעורים פרטיים".
בכיתה ד' ניגנה רפלוביץ מטעם הקונסרבטוריון של עמק יזרעאל, נוסף על השיעורים הפרטיים אצל מורתה רשל כץ שמלמדת אותה עד היום והשפיעה עליה באופן מיוחד. "מעבר לזה שהיא מורה יוצאת מן הכלל, הלימודים אצלה הם הרבה מעבר לכינור. אני לומדת ממנה המון שיעורים לחיים ופילוסופיה ואני מאוד מעריכה אותה. היא משפיעה מאוד על החיים שלי".
הודעה משמחת
בשנה שעברה נבחנה רפלוביץ לתוכנית 'הקשת הצעירה' המיועדת לנגנים צעירים מטעם המרכז למוזיקה ירושלים ולא התקבלה. אבל היא התעקשה ולא ויתרה, והשנה נבחנה ישירות לפילהרמונית הצעירה כשהפעם היא כבר התקבלה.
"בשנה שעברה נבחנתי לתוכנית הקשת הצעירה, ממנה רוב הילדים ממשיכים לפילהרמונית, אבל לא התקבלתי והתבאסתי מאוד", היא מספרת, "השנה התלבטתי מאוד אם שווה לי לנסות שוב כי זה דורש המון עבודה קשה, שעות על גבי שעות ונסיעות וזו ממש התחייבות גדולה, אבל החלטתי ללכת על זה כי לא רציתי לוותר כל כך מהר. לפני האודישנים היינו צריכים לשלוח סרטון שלאחריו היה האודישן. היה לי קצת זמן להתכונן לאודישן הזה, היה מאוד לחוץ".
איך הגבת כשהתקבלת?
"זה היה ממש כיף. זה היה בפסח כשהייתי בסמינר של תזמורת בני הקיבוצים בגבעת חביבה. הייתי בהפסקה כשקיבלתי הודעה מאמא שלי. מסביבי היו עוד מוזיקאים שמבינים את המשמעות של הפילהרמונית והם ממש שמחו בשמחתי".
התזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה של המרכז למוסיקה ירושלים אליה התקבלה רפלוביץ, היא תזמורת הנוער הלאומית של ישראל. בתזמורת חברים, כאמור, כ־100 מוזיקאים ומוזיקאיות מחוננים בני 14 עד 18 המשתתפים בשלל תוכניות המרכז למוסיקה ירושלים – כיתות אמן בינלאומיות, נגינה בהרכבים קאמריים והופעות בקונצרטים רבים למען הקהילה ולקהל הרחב. הקונצרטים של התזמורת המתקיימים בירושלים, בחיפה ובתל אביב, מושכים אליהם מדי שנה קהל של אלפים.
מה הציפיות ממך עכשיו ברמה הגבוהה הזו?
"בקרוב אתחיל להתכונן לרסיטל הבגרות במוזיקה ואמשיך להתקדם. עכשיו עם הפילהרמונית בשנה הבאה זה יהיה הדבר הגדול ואני אכיר עוד צד של המוזיקה הקלאסית, זה מאוד מרגש אותי ואני מחכה לזה".
אימונים אינטנסיביים
לצד הכישרון המולד למוזיקה נדרשים מרפלוביץ אימוני נגינה מפרכים. "אני חושבת שבשביל להצליח צריך גם כישרון וגם עבודה קשה. התחלתי מרצינות והתמדה שמאוד עזרו לי. אני מתאמנת 4-3 שעות בכל יום בשבוע. כשהתכוננתי לפילהרמונית התאמנתי בין 4 ל-8 שעות כל יום. זה באמת עבודה קשה נוסף על הלימודים בבית הספר".
איך את מכינה את עצמך לקונצרט?
"לצד האימונים הפיזיים שדורשים ממני לנגן איטי יותר ולוודא שהכל יושב במקום, יש גם הכנה מנטלית. אני מוודאה שאני רגועה ומעודדת את עצמי שהכל יהיה בסדר".
מי המודל לחיקוי שלך?
"קודם כל המורה שלי רשל כץ שיש לה סיפור חיים כל כך מעניין והצורה שהיא מלמדת בה וכל מי שהיא באמת מעוררים בי השראה. היא גם מורה מצוינת וגם נגנית מצוינת. השני הוא הכנר יצחק פרלמן, כנר ישראלי-אמריקאי שנחשב אחד הכנרים הגדולים בעולם".
מי המלחינים האהובים עלייך?
"אני מאוד אוהבת לשמוע את צ'ייקובסקי ובמיוחד את הקונצ'רטו שלו לכינור. זו היצירה האהובה עליי. אני גם מאוד אוהבת את הסימופניות של מאהלר. אני ממש מעריצה של באך ואת הגאונות של היצירות שלו. מבחינת נגינה אני חושבת שאני עדיין צריכה לנגן מעוד מלחינים. ניגנתי את הקונצ'רטו השלישי של מוצארט וממש נהניתי לנגן אותו".
מתי תצאי לסבב הופעות עם הפילהרמונית?
"בעוד שבוע יהיו הקונצרטים של הפילהרמונית שאני עוד לא נמצאת בהם כי אני התקבלתי לשנת הלימודים תשפ"ג. ההופעות ייערכו באולמות גדולים ברפרטואר של קונצרטים מאוד מיוחדים ויפים שאני ממש אוהבת. אני מתרגשת וסופרת את הימים".
לא מוותרת
רפלוביץ זוכה לתמיכה רחבה לא רק מבית, גם מהחברים בבית הספר ובעיקר מהמורים שהבטיחו לסייע כדי לא לעצור את הנערה המוכשרת כל כך."כולם ממש תומכים", היא מספרת, "הופתעתי שעד כדי כך הם תומכים, במיוחד המורים שזה היה משמעותי בשבילי. הם אמרו לי שהם יעזרו לי להשלים את החומר אם פספסתי ושהכל בסדר. הם ממש התרגשו בשבילי וגם החברים ואפילו תלמידים אחרים מהשכבה שבאו אליי ואמרו לי 'כל הכבוד'".
עד כמה את נחושה ורוצה להתקדם?
"יש המון אנשים סביבי שלא נותנים לי לוותר כל כך בקלות, במיוחד ההורים שלי שבלעדיהם לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום. הם כל כך תומכים בי באופן שאני רוצה לדחוף את עצמי".
מה יש בכינור שאת כל כך אוהבת ומתחברת אליו?
"זו שאלה קצת פילוסופית. הייתי אומרת שזה נובע מכמה דברים: דבר ראשון זה הצליל של הכינור שעושה משהו בתוכי שאני לא יכולה לא לרצות להקשיב לו ולהפיק את הצליל הזה. דבר שני, אני אוהבת את זה שזה דורש ממני עבודה קשה מאוד. זה אף פעם לא משעמם. תמיד יש על מה לעבוד ולאן להתקדם".
מה החלום שלך?
"אני כרגע לא יודעת. בכיתה ו' כתבתי בספר מחזור שהחלום שלי לנגן בפילהרמונית הישראלית, אבל לא באמת תכננתי שזה יקרה. כרגע אני באי-ידיעה מה החלום הבא שלי. אני אשמח לנגן בקרנגי הול בניו-יורק, אבל בשביל להגיע לשם יש לי עוד דרך לעבור".
