השבוע נתקלתי באחת מקבוצות הסבים והסבתות בשאלה כזו: האם אתם מבטלים תוכניות שלכם בשביל לקחת את הנכדים כי הילדים שלכם נמצאים בעבודה. מגוון התשובות היה מרתק.
היו כאלה שאמרו - ברור. חד וחלק. כשהם מתקשרים הכל נופל לי מהידיים ואני נמצא שם עבורם. גם אם אני צריך לבטל משהו שלי או שאני עוזב את החברים שלי. הילדים שלי והנכדים שלי הם במקום ראשון.
היו כאלה שאמרו - אם לא תאמו איתי מראש ואני נמצא בפעילות, לא אעזוב הכל ואלך. אנסה להבין מה נחוץ להם ואם זה יתאים לסדר היום שלי אקח את הנכדים בשמחה. אין לי בעיה לוותר על פעילות עבורם אבל לא באופן קבוע וגם לא כל פעילות.
היו נחרצים יותר שאמרו - חד משמעית לא! יש לנו ימים קבועים, שעות קבועות. יש לנו חיים מלאים של עצמנו ואנחנו לא רואים כל סיבה להפסיק לחיות אותם כי הילדים שלנו הביאו ילדים לעולם.גם אנחנו הינו הורים ולא היתה עזרה. שיסתדרו.
והיו עוד המון דעות לכאן ולכאן, עם צידוקים והסברים כאלו ואחרים. הכי אהבתי שאין תשובה אחת נכונה לכולם וכל אחד פועל על פי דרכו וצו ליבו.
הסבים והסבתות שיעשו ה-כל, מאושרים בדרכם שלהם. הסבים והסבתות שלא נוקפים אצבע - גם הם מאושרים בדרכם. אז מי אנחנו שנשפוט?
דבר נוסף עלה בתגובות ואליו אני רוצה להתייחס. הוא חשוב מאוד. סבים וסבתות שעושים הכל, או עושים קצת או גם לא עושים כלל - שאינם מרגישים בנוח עם עשייתם. זאת אומרת, סבתא שעוזבת הכל למען הילדים והנכדים בשמחה, אך במשפט השני כותבת שהם לא יודעים להעריך ולפעמים ממש נשבר לה…או סבא וסבתא שנורא רוצים לתת יותר - אך המציאות איננה מאפשרת.
אז בואו ניקח רגע ונעשה סדר.
כל דבר שאנחנו בוחרים לעשות - יש לו “מחיר”. זאת אומרת שאם אני עוזב את עיסוקי ואני שלם עם זה ואינני חש ששילמתי ביוקר - נהדר! אבל, ופה הנקודה, אם אני עוזב את כל עיסוקי בשביל לעזור לילדים שלי אך חוויית התסכול גדולה מחווית הנתינה - פה צריך לבדוק מה קורה.
האם אני חש מנוצל? האם חסרה לי מילה טובה? האם אני עושה דברים כדי למצוא חן ולא לריב עם הילדים שלי? מה המניע שלי לכל העשייה הזו?
אז אם אתם חשים מעט מתוסכלים, בטח עכשיו כשהדרישות כל כך אינטנסיביות, אולי כדאי רגע להסתכל מה חסר לנו וכיצד אפשר להקל על תחושת התסכול שלנו.
תרגיל קטן.
תשאלו את עצמכם:
1.האם אני נהנה מהנתינה שלי?
2. האם אני מרגיש שמעריכים את הנתינה שלי?
3. האם הנתינה שלי באה על חשבוני?
4. האם אני רוצה/יכול/מוכן לתת אחרת?
אני חושבת שאחרי שתענו על השאלות האלה דברים יהיו קצת יותר ברורים. ואם לא - תמיד מוזמנים לכתוב אלי ולהתייעץ.
המשך קיץ נהדר.
יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313.
