בגיל 77 יש לאהוד ברק עדנה. בכובעו החדש, כמי שנמנה עם מקימי מפלגת השמאל החדשה "המחנה הדמוקרטי", הוא מופיע בקיבוצי הקיבוץ הארצי לשעבר (שחבריהם מצביעים באופן מסורתי למרצ) ומתקבל באהדה ובהתלהבות מופגנת. נדמה שהוא עורר את מפלגת השמאל לחיים חדשים. במפלגת העבודה־גשר, שדחתה אותו, מתלהבים פחות מאותו "אהוד חדש".
איתי מרגלית, חברך מילדות ממשמר השרון וזה שניהל את הפריימריז שלך בעבר לראשות העבודה, הביע התנגדות להקמת המפלגה החדשה. הוא אמר שאתה מחליש את גוש המרכז-שמאל, והוסיף שהוא חושב שצריך לחזק כעת את כחול־לבן. מה אתה עונה לו?
"איתי הוא אכן חבר ילדות שאני אוהב ומעריך מאוד. רבים חושבים שהרכבת הממשלה מוטלת באופן אוטומטי על המפלגה הגדולה ביותר, אבל האמת היא שעל פי חוק, חובת הנשיא היא להטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש לו יותר ממליצים, ולא על המפלגה הגדולה ביותר. לדוגמה, במועד א' קיבל גנץ 35, נתניהו 35 ובנט 0. אבל לנתניהו היו יותר ממליצים, ולכן הוא קיבל את המנדט מהנשיא. אילו היה גנץ מקבל 35, נתניהו 25 ובנט 10 - עדיין היה הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אפילו אם יש לו 10 מנדטים פחות, כי היו לו יותר ממליצים. מסקנה, מה שחשוב זה רק גודל הגוש ולא גודל המפלגה. לכן המחנה הדמוקרטי - בראשות ניצן הורוביץ, סתיו שפיר ואנוכי - מחזק את גוש המרכז־שמאל.
"גנץ, מסיבות שונות, מעמעם את עמדותיו, מוכן להקים ממשלה עם הליכוד, עם ליברמן ועם שקד. זו תהיה ממשלה בהובלת ימין. כחול־לבן עלולה אפילו להתפצל לאחר הבחירות. בעיניי, רק קול למחנה הדמוקרטי מבטיח שהוא לא ילך לשותפות עם שקד ובנט או יריב לוין וחוטובלי".
בקמפיין שמתם דגש על המילה אומץ. האם אפשר להניח מזאת שאתם חושבים שמה שעושות מפלגות אחרות במרכז־שמאל הוא נטול אומץ?
"אנחנו אומרים 'אומץ, אמת ושינוי'. אומץ מבדל אותנו מהפחדנות של נתניהו ומההססנות של גנץ; אמת מבדילה אותנו מהשקרים ומהפייק ניוז של נתניהו ומהעמעום והערפול של גנץ; שינוי מבדיל אותנו מהקיפאון ומהפסיביות הקורבנית־בכיינית של נתניהו ומשיתוק מסוים מתוך יראה וכבוד לנתניהו ולליכוד, שיתוק שמאפיין את כחול־לבן.
"אנחנו גאים להסיר את המסכות מפני הימין ולפעול בלי פחד לעצירת הדהירה לסיפוח ולאפרטהייד יהודי, לעצירת השחיתות והרס הדמוקרטיה, ולהחזרה לפסים של חברת מופת יהודית, ציונית דמוקרטית".
תמר זנדברג התחילה לשנות גישה והצהירה שמרצ צריכה להיות בממשלה. אתה רואה קונסטלציה כזאת שבה המחנה הדמוקרטי מצליח להיכנס לקואליציה?
"חבריי ואני הקמנו את המחנה הדמוקרטי כדי להוביל לשינוי. שינוי אמיתי עושים מתוך הממשלה. התנאים שלנו לכניסה לממשלה הם אלה שיאפשרו לנו לקיים את ההתחייבויות שלנו לבוחרים ולבוחרות שלנו: שיקום הדמוקרטיה וחקיקת חוקה לישראל; החלפת חוק הלאום הגזעני בחוק יסוד: השוויון; קביעת גבול לישראל; חתירה להסדר מדיני על בסיס שתי מדינות לשני עמים; טיפול עמוק בפערים החברתיים וביוקר המחייה; הוצאת הדת מהפוליטיקה.
מפלגת הליכוד ומפלגת ימינה מובילות את המדינה בדרך ההפוכה לחלוטין. רק אם המחנה הדמוקרטי יהיה גדול וחזק תקים איתנו כחול־לבן ממשלה שתחזיר את ישראל למסלול".
האם אתה רואה במחנה הדמוקרטי גרעין של מפלגת שמאל לטווח הארוך, או חבירה טכנית לבחירות הנוכחיות?
"זה לא חיבור טכני בין מפלגות. זה מסד לטווח ארוך, למפלגת שלטון, גם אם יהיה זה רק בבחירות הבאות. המחנה הדמוקרטי יכונן מפלגה דמוקרטית, ציונית וליברלית - ממש כמו המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית. אנחנו בונים פלטפורמה פוליטית־ערכית המבוססת על מטרות ועל עקרונות משותפים, כך שגם אם זה לא יקרה הפעם, כולנו מגויסים להגיע לעמדת ההובלה ולהנהגת המדינה בעתיד. מנגד, כחול־לבן היא מיזם פוליטי שעלול להתפצל לאחר הבחירות, וספק אם יתקיים לטווח ארוך".
האם אתה עדיין מתחבר לתנועה הקיבוצית ולערך של הסוציאל־דמוקרטיה אף שרמת החיים שלך היא הרבה מעבר לזו של חברי הקיבוצים?
"נולדתי וגדלתי במשמר השרון. גדלתי כילד מסוגר, עם הראש בספרים והאצבעות על קלידי הפסנתר. הקיבוץ היה המקום שבו התחנכתי על ערכי השוויון, שיתוף הפעולה, אהבת הארץ והאדמה. למדתי על ההבדל בין מי שמדבר הרבה ועושה מעט, לבין מי שמדבר מעט אבל מרבה לעשות. ערכי הציונות והסולידריות שעל ברכיהם התחנכו דורות של בנים ובנות בקיבוצים, הם אותם הערכים שמובילים כיום את המחנה הדמוקרטי. ההבנה שעלינו לקחת את גורלנו בידינו, היא זו שמובילה אותנו לקום ולהילחם על מה שחשוב לנו באמת".
"אז נשקף האיום מבחוץ, ואילו כיום הוא נשקף מבפנים: מהברית בין נתניהו - שנמלט מאימת הדין - לגזענים, לקיצוניים, לכהניסטים ולמשיחיים. הם אלה שפועלים להחלשת מערכת המשפט, לדיכוי ארגוני זכויות אדם, להשתקת התקשורת החופשית ולכרסום בערכי צה"ל. הם גם אלה שדוחפים למדינת הלכה, מגבים שחיתות והשחתה ומקדמים את חזון הסיפוח, שסופו אפרטהייד יהודי. לכן חיוני לרסק אותם בבחירות ולא לחבור איתם לממשלת אחדות שתהיה מובלת בדרך הימין.
"הבחירה בנו תבטיח שיהיה מי שיילחם על ערכינו ונגד החזון ההרסני של הימין. אנחנו נחליף אותו בחזון חדש לישראל ציונית, דמוקרטית, מתקדמת ונאורה".
אנשי מרצ התאכזבו ממך בעבר כשהודעת שאין פרטנר פלסטיני להסכם שלום. מה עמדתך בנושא הזה כשמולך ניצב אבו־מאזן? האם אתה מתכוון להיפגש איתו לפני הבחירות כפי שעשתה נועה רוטמן ממפלגתך?
"החזון המדיני שלי כיום הוא לשמור על ישראל כמדינה ציונית, דמוקרטית, חזקה, בטוחה בעצמה ופורחת, מדינה שיש לה גבול בהתאם לאינטרס הביטחוני שלה ובתוכו רוב יהודי מוצק לדורות. במסגרת משא ומתן על הסדר אזורי כולל, על ישראל לפתוח במשא ומתן ישיר ללא תנאים מוקדמים עם הרשות הפלסטינית, הסדר שהיעד שלו הוא פתרון שתי המדינות.
"אבו־מאזן הוא מנהיג רציני, אחראי ואמיץ הרבה יותר מיאסר ערפאת. רק כשניכנס בראש פתוח אל חדר הדיונים, נוכל לדעת אם יש פרטנר. חובתנו לעשות כל מאמץ להגיע להסדר בטווח הקרוב. אבל אם נמצא שהדבר בלתי אפשרי, חובתנו לפעול באומץ כדי להציב גבול לישראל, שישמור על כל האינטרסים הביטחוניים שלנו, אבל יאפשר היפרדות לשתי מדינות בעתיד.
"חזון הסיפוח והאפרטהייד היהודי, שאליו מובילים הימין והליכוד, הוא הסכנה הגדולה ביותר לפרויקט הציוני, ואנחנו נעשה הכול כדי לעצור אותו".
אתה תוקף בבוטות את נתניהו, ועל כך יש הסכמה במחנה השמאל. יש פחות הסכמה על תקיפת מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שהם עובדי ציבור ונציגי שלטון החוק, גם אם הם לא ממלאים את תפקידם כראוי לדעתך. האם לא צריך דווקא לחזק את היועץ מנדלבליט בתקופה זו?
"אהרון ברק כתב: 'דמוקרטיה חייבת לדעת להתגונן בפני אלה שמשתמשים בחירויות ובסמכויות שהיא מעניקה כדי להרוס אותה מבפנים'. ולכן, כאשר מבקר המדינה והיועמ"ש מבצעים את תפקידם - יש לגבות אותם.
"במקרה של המבקר אנגלמן - שביומו הראשון חיסל את האגף למלחמה בשחיתות, שסירס את ועדת ההיתרים, שמעכב דוחות ביקורת על ראש הממשלה ושהתיר לאנשים שנחקרו בפרשת 1000 בחשד ששיחדו את נתניהו לממן היום את הגנתו - אין לי ספק שמדובר במעילה בתפקיד שמחייבת את החלפתו.
"כך גם היועץ המשפטי לממשלה, שמותח עד אין־סוף את הטיפול בתיקים. מטרידה ביותר העובדה שהכריז מראש, ועוד לפני חקירה כלשהי בתיק 3000 (פרשת הצוללות, נ"ג), שראש הממשלה אינו חשוד בדבר. זו קביעה המאפשרת לחשודים לשבש את החקירה. כן מעוררת תהיות קשות העובדה שהיועמ"ש פגש את נתניהו יותר ממאה פעמים בארבע עיניים במהלך החקירות, לעיתים בסמיכות מטרידה לחקירותיו של ראש הממשלה.
"כראש ממשלה, לא נפגשתי מעולם בארבע העיניים עם היועמ"ש. כך נהגו גם רוב ראשי הממשלה האחרים. על פי חוק, ראש הממשלה איננו יכול לדון בשום נושא בארבע עיניים עם ראש המוסד או עם ראש השב"כ בלי מכשיר הקלטה ועוד אדם בחדר. מנדלבליט עדיין יכול למלא את חובתו, אך הוא נתון ללחצים. קריטי שיקום כוח נגדי שיאמר לו שאנחנו האזרחים - עינינו פקוחה. אנחנו מצפים ממך למלא את חובתך כלפינו".
מה אתה חושב על אי־ההתרוממות שלכם בסקרים?
"הסקרים הם כלים לפרשנות המציאות ולא כלים לחיזויה. אילו הם היו כלים מדויקים לחיזוי המציאות, הרי שבבית ברחוב בלפור היה יושב כיום בוז'י הרצוג, או בני גנץ, ומשוחח בטלפון עם נשיאת ארצות הברית הילארי קלינטון. המגמה שאנחנו רואים היא של התגבשות ושל התחזקות הגרעין התומך במחנה הדמוקרטי. אני פונה אליכם להמשיך לצרף אלינו תומכים ותומכות נוספים עד יום הבחירות. זאת ההזדמנות שלנו להחזיר את ישראל למסלול, ואסור לנו להחמיץ אותה. בקשה אישית - תנו לנו את קולכם. נגיע לעשרה מנדטים, ואז גם נועה רוטמן ואני נוכל לכהן בכנסת".