שאלה: אנו הורים לילדים בני ארבע ושנתיים. בקיבוץ נשמעים קולות המבקשים להתנות את השתתפות הילדים במערכת החינוך בחיסון הילדים. התומכים בחיסונים חוששים שילדים שלא חוסנו ידביקו את הפעוטים האחרים שטרם חוסנו. מתנגדי החיסונים, ובהם אנו, חוששים בין השאר מהבטיחות של החיסונים ומתופעות הלוואי שלהם.
הורים אחרים דורשים להקים "גן מחוסן". היש כללים משפטיים בעניין זה?
תשובה: השאלה מעניינת במיוחד כששר הבריאות אומר כך: "נשקול להעביר חוק שישלול זכויות ממי שיסרב להתחסן". משרד הבריאות, באתר האינטרנט שלו, ממליץ על חיסוני שגרה לתינוקות, לילדים ולמבוגרים. "החיסונים מגינים על בריאות ילדכם", הוא מדגיש, "על ידי מניעת הדבקה במחלות מידבקות קשות".
בהיעדר חובה בחוק לחסן ילדים, ההחלטה לחסן היא של ההורים. המתנגדים תומכים את עמדתם המשפטית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וטוענים בין השאר לזכותם החוקתית שלא לחסן את ילדיהם. זכות זו טרם הוכרה בפסיקה, הגם שחוק זכויות החולה קובע את זכותו של אדם שלא לקבל טיפול רפואי.
מנגד, בעבר קבע בג"ץ כי הגברת שיעור החיסונים בקרב ילדים היא תכלית ראויה המקדמת מטרה חברתית חשובה של דאגה לבריאות הציבור ובריאות הילדים. במילים אחרות, החוק בישראל אינו מחייב מתן חיסונים לילדים, ועמדת משרד הבריאות היא בגדר המלצה. גם אין מחלוקת על כך שכניסה לבית הספר ולגנים ציבוריים אינה יכולה להיות מותנית בהצגת פנקס חיסונים של הילד. ומה בקיבוץ?
עו"ד עומר כהן (שלמה כהן ושות') מתאר שברוב מערכות החינוך בקיבוצים מתקיימות מסגרות חינוכיות, פורמליות ובלתי פורמליות, לילדים בגילים שונים של חברי הקיבוץ, וכן לילדים המגיעים מחוץ לקיבוץ. בהיעדר הכרעה שיפוטית או חוקית אחרת, קיימת "טענה טובה" שהטלת חובת חיסון במסגרות החינוך בקיבוץ תלויה במערכת היחסים ההסכמית שבין הקיבוץ לבין הורי הילדים, אך זאת בהסתייגות באשר לקבוצת הגיל של 6-3.
לדעת כהן, סמכות הקיבוץ לאכוף את החובה לחסן כתנאי להשתתפות ילדים של חברי קיבוץ - במסגרות החינוכיות בקרב חבריו - עולה מתוך תקנון הקיבוץ, שהוא הסכם המסדיר את היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו. בהתאם להוראות התקנון המצוי בקיבוצים, קיימת לדעתו הסמכות לקיבוץ לקבוע באמצעות האסיפה הכללית שילדים שלא חוסנו לא יוכלו להשתתף במסגרות החינוכיות (כך בהתאמה, במערכת היחסים בין האגודה הקהילתית לחבריה, שאף להם תקנון, והחלטות המתקבלות באסיפה של האגודה הקהילתית).
בהקשר של תושבים או הורים לילדי חוץ שילדיהם מתחנכים במערכות החינוך הקיבוציות, אומר עומר כהן שבמקרה של סירובם לפעול לפי החלטת קיבוץ (המטילה חובת חיסון), יש לכאורה נימוק סביר שלא לחדש את הסכם שירותי החינוך שבינם לבין הקיבוץ, שהוא הבסיס ההסכמי לחינוך ילדיהם במערכת הפנימית בקיבוץ.
החלטה גורפת האוסרת השתתפות ילד שלא חוסן במסגרות החינוכיות, מוסיף עו"ד כהן, מתעלמת מהעובדה שחלק מהילדים אינם מקבלים חיסונים מסיבות בריאותיות. על קיבוץ המבקש לקבל החלטה כזו, מציע כהן, למצוא את דרך המלך לוודא שאכן ההורים חיסנו את ילדיהם. הסיבה לכך היא שדרישה מההורים להציג לקיבוץ את פנקס החיסונים - שהוא מסמך משפטי חסוי - מייצרת קושי משפטי.
אשר לגני ילדים של בני 6-3, זו כבר סוגיה מורכבת יותר, שכן חל עליהם חוק חינוך חובה על כל הכללים הנוגעים. כיוון שמשרד החינוך, מטעמים חוקתיים, אינו קובע כי ילד שלא חוסן מנוע מלהגיע לגן הילדים - תיתכן טענה שהקיבוץ אינו יכול למנוע מילד להשתתף בפעילות בגנים אלו, כי הם חלק ממערכת החינוך הציבורית.
הנושא בכללותו מורכב מאוד, לדברי עו"ד כהן, ואין פה תשובה מוחלטת, גם כשמדובר בגני הפעוטות או במערכת החינוך הלא פורמלי.
אוטונומיה הורית
עורכות הדין סופיה שטיין־עיני ודנה סרבי־קובלסקי, המתמחות בזכויות רפואיות בישראל, ואשר יעצו להורים חברי קיבוץ במקרים דומים, אומרות כי אין חובת חיסון בישראל, וכי החלטת ההורים בעניין חיסונים היא אישית ופרטית, החוסה תחת חיסיון רפואי.
גם המדינה אינה רשאית להתערב בהחלטות הורים אלה, למעט במקרים חריגים שבהם נשקפת סכנת חיים ממשית לילד או לילדה. הן מציגות מכתב של משרד הבריאות שניתן להורי גן ילדים בעיר צפת, ובו נאמר בין השאר: "חיסונים הם אבן פינה במניעה מחלות זיהומיות מסוכנות"; "המצב המשפטי כיום לא מאפשר התניות שונות בחובת החיסון".
"לאיש אין סמכות", מדגישות עורכות הדין, "להיכנס לתוך התא המשפחתי או לעניינים רפואיים אישיים ולהתערב בהחלטות ההורים. הסטטוס החיסוני של כל אדם הוא מידע רפואי אישי, ואין חובה בדין להציגו".
בית המשפט העליון קבע שלהורים הזכות לאוטונומיה הורית, שזו זכות חוקתית המוגנת בחוקי היסוד, ומעניקה להורה את הזכות ואת החובה להחליט באשר לילדיו, ובכלל זה חיסונים וטיפולים רפואיים שיקבלו. יוזמת גוף המפעיל גן לדרוש מידע רפואי, ובכלל זה נתוני התחסנות, או להתנות כניסה לגן במסירת נתונים אלה (שלא לצורך הרפואי של הילד, למשל במקרה אלרגיה) - מנוגדת לחוק. ניתן אף לטעון שהורה המסכים להצגת מידע זה מפר את הזכות לפרטיות של ילדו.
הפרטיות היא זכות חוקתית ממעלה ראשונה, ופגיעה בה היא במקרים מסוימים עבירה פלילית ועוולה אזרחית שתביעה בגין הפרתה עלולה להוביל לחיוב של עשרות אלפי שקלים. התניה כזו עלולה, לדבריהן, להוליד שלל עילות תביעה נגד הגן והקיבוץ. הן מצביעות על שורה של חיקוקים נוספים שמהם ניתן ללמוד על "זכויות הילד" ועל "איסור אפליה", ואומרות שהקיבוץ אינו רשאי לפעול בניגוד לחוק או לפגוע בזכויות החוקתיות של ההורים או של הילדים.