צילום: דוד (דדה) עינבצילום: דוד (דדה) עינב
צילום: דוד (דדה) עינב
(צילום: דוד (דדה) עינב)
עיקרון בסיסי בחיובים חוזיים הוא שכדי לגבש קשר חוזי או חבות חוזית, דרושה הסכמה של אדם להתקשר בחוזה עם אחר. בלא הסכמה לא נוצרת חבות חוזית, ולא ניתן לחייב אדם לפי חוזה אלא אם כן בחר להתקשר בו והיה שותף לגיבוש הרצון החוזי. לצדדים לחוזה, מתארת הלשון המשפטית יריבות חוזית זה כלפי זה. בהיעדר יריבות חוזית, לא מתקיימת אחריות חוזית. על העניין המורכב במקרה שלפנינו.
קבלן אחד, שביצע עבודות בנייה בכפר מסריק, נהג לרכוש את חומרי הבנייה מספק של בטון וחומרי בניין בתקופה שבה ביצע עבודות עבור הקיבוץ. במהלך הבנייה, ככל הנראה על רקע קשיים כלכליים, ביקש הקבלן מהקיבוץ לשלם במקומו 20,835 שקלים למי שסיפק לו חומרי בניין, וזאת על חשבון התמורה שהגיעה לקבלן מהקיבוץ. הקיבוץ נעתר לבקשתו ושילם לספק ההוא את הסכום המבוקש.
חלפו שנים, וקיבוץ כפר מסריק מצא את עצמו נתבע על ידי אותו ספק לשלם לו 120,775 שקלים. טענתו של הספק התובע (באמצעות עו"ד פאטמה מנאע) הייתה שהקיבוץ התחייב, הלכה למעשה, לשלם לו בעד אספקת חומרי הבניין. הוא אמר שהקיבוץ שילם לו רק חלק מתמורת חומרי הבניין, ובבית משפט השלום בעכו הוא תבע מהקיבוץ לשלם לו את יתרת התמורה.
הקיבוץ, באמצעות עו"ד בני פריטש, השיב כי לא הייתה כל יריבות ישירה בינו לבין הספק. הקבלן הוא שהזמין את חומרי העבודה מספקים שונים, והקיבוץ שילם אך ורק לקבלן. הקיבוץ מעולם לא התחייב כלפי ספקים של הקבלן לשלם להם כספים, למעט אותו אירוע חד־פעמי שבו פעל לפי בקשת הקבלן. מעבר לכך, הסביר הקיבוץ, הוא לא שילם לתובע סכום כלשהו מאחר שאין כל יריבות חוזית בין שניהם. טענות התובע, הוסיף הקיבוץ, נולדו חמש שנים לאחר שהתובע לא הצליח לגבות את הכסף המגיע לו מהקבלן עקב הסתבכותו הכלכלית.
השופט ג'מיל נאסר דחה את טענת התובע כי בכך שהוא סיפק את חומרי הבניין בפועל לקיבוץ נוצרה יריבות ישירה בינו לקיבוץ. "טענה זו לא בוססה", הסביר השופט, "והספק גם לא הציג תעודות משלוח היכולות ללמד על התחייבות ישירה של הקיבוץ לשלם לספק בגין חומרים אלה". השופט תמה כיצד במשך כל השנים שחלפו לא טען התובע כלפי הקיבוץ שיש לו חוב כלפיו, ומדוע המתין חמש שנים עד שהעלה את הטענה שהקיבוץ התחייב לשלם את תמורת חומרי הבניין ישירות אליו.
"העובדה שהקיבוץ שילם רק פעם אחת לספק במשך כל התקופה שבה סיפק התובע חומרי בניין לקיבוץ", אמר השופט, "תומכת בטענת הקיבוץ שזהו תשלום שבוצע לפי דרישה מפורשת וחד־פעמית של הקבלן, ולא כהתחייבות נמשכת של הקיבוץ כלפי הספק".
סוף דבר, השופט פסק שהתובע לא הוכיח יריבות ישירה עם הקיבוץ, וקרוב לוודאי שהחוב הוא חוב של הקבלן כלפיו. הוא דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לקיבוץ שלושת אלפים שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.