צעירה בת 25 עשתה את דרכה בקיבוץ גשר הזיו ולפתע, כך טענה, דרכה "על בור שנוצר עקב אבן חסרה במדרכה". היא נפלה, נחבלה ופנתה לקבל טיפול רפואי בבית החולים הגליל המערבי, שם אובחן שבר בקרסולה הימני. רגלה גובסה והיא אושפזה להשגחה ליום אחד.
התאונה לא הותירה בתובעת נכות, אך בבית משפט השלום בקריות היא תבעה את הקיבוץ ואת חברת הביטוח שלו לפצותה ב־60 אלף שקלים. לטענתה, הקיבוץ התרשל בכך שלא דאג לתחזוקת המדרכה שבתחום שיפוטו ולאיתור מפגעים.
תקופה ארוכה לאחר התאונה, סיפרה התובעת, היא סבלה מכאבים, נזקקה לטיפול תרופתי, התקשתה בביצוע פעולות יום־יומיות ונזקקה לעזרת בני משפחתה. לדבריה, עקב היעדרות ממושכת מעסק עצמאי שהיה לה – בגלל המגבלה בקרסול – נאלצה לסגור את העסק ולהשתלב כשכירה במקום עבודה אחר, אך היא לא הציגה מסמכים בדבר הפסד שכר.
הקיבוץ לא הכחיש את קיומו של המפגע אך טען שלא הוצגה כל הוכחה בדבר נסיבות התאונה, שלא היו עדים לתאונה מלבד התובעת, ושבמסמכי חדר המיון אף לא צוין שהיא נפלה לבור. לפיכך ביקש הקיבוץ לדחות את התביעה, או לקבוע כי לתובעת אשם תורם משמעותי לקרות התאונה שכן היא לא שמה לב לדרך, והציע לפצותה ב־17 אלף שקלים.
בשלב זה החליטו הצדדים לא להמשיך בהליך המשפטי הרגיל וביקשו מבית המשפט שיכריע בתביעה "על דרך הפשרה". הליך של מתן פסק דין על דרך הפשרה נועד לייעל ולקצר הליכים. במסגרת זו מוותרים בעלי הדין, על פי רוב, על ניהול הדיון בהתאם לסדר הדיוני ולדין המהותי הרגיל, ומסכימים כי בית המשפט יכול לפסוק בדרך הנראית לו צודקת – ללא צורך במיצוי הדין, תוך הפעלת שיקול דעת רחב, כשהוא שוקל את הסיכויים ואת הסיכונים של שני הצדדים.
בהליך זה בית המשפט אינו חייב לנמק את פסק דינו, וניתן לערער עליו רק במקרים יוצאי דופן. זהו הסדר של "פשרה משפטית מיוחדת" שכאשר הצדדים מסכימים לו, ניתן להניח כי כל צד לוקח בחשבון גם אפשרות שעמדתו תישלל לחלוטין, שהתביעה תידחה כולה, או תתקבל כולה, או תתקבל רק בחלקה.
השופט יוסי טורס קיבל את הסכמת הצדדים שהוא יכריע בתביעה, "על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט". לאחר שבחן את טענות הצדדים, ובכלל זה את העובדה שהקיבוץ אינו חולק על קיומו של המפגע – החליט השופט לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הקיבוץ לשלם לתובעת 21 אלף שקלים, שכר טרחת עו"ד בסך 3,686 שקלים ועוד החזר על אגרת המשפט ששילמה.
הצדדים יצאו עם פסק דין על דרך הפשרה, ומן הסתם שאלו עצמם כל הדרך הביתה מה הייתה יכולה להיות התוצאה הסופית לו היו "ממצים את הדין" ו"מנהלים את התיק לפי הספר".
