הסכסוך הראשון
סכסוך פרץ בין חברים בקיבוץ עין גב. האחד (נקרא לו התובע) הגיש כנגד חבר אחר (הנתבע) תביעה לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע בטענה שזה הגיש נגדו במשטרה תלונת שווא בדבר איומים. התביעה הוגשה לאחר שהמשטרה הודיעה לתובע כי היא סגרה את התיק כנגדו מסיבה של חוסר אשמה.
הנתבע התגונן ואמר שהגיש ערר למשטרת ישראל על החלטתה לסגור את התיק. הערר התקבל, והתיק נפתח מחדש להמשך חקירה. משכך מבקש הנתבע מבית משפט השלום בקצרין למחוק את התביעה כנגדו, מהטעם שאין לדעת כעת מה תהיה החלטתה הסופית של המשטרה בתום החקירה.
הסכסוך השני
הנתבע לא הסתפק בכך, ולצד כתב ההגנה הוא הגיש עם אשתו תביעה כספית כנגד התובע, ובה הם מייחסים לתובע הוצאת לשון הרע באסיפת הקיבוץ כנגדם באשר לדרך ניהולם עסק מקומי של הקיבוץ, טענות כנגדם בפומבי ובמקומות העבודה שלהם, לעג ואמירות פוגעניות בהליך קבלתם לחברות ועוד.
בתגובה מבקש התובע לעכב את ההליכים בתביעה כנגדו ולהעביר את בירור התביעה שהגיש נגדו הנתבע להליך של בוררות, בהתאם למנגנון יישוב סכסוכים בין חברים הקיים בתקנון עין גב.
הנתבע (שהגיש את התביעה שכנגד) התנגד ואמר שמדובר באירועים שהתרחשו טרם קבלתם לחברות בקיבוץ, במועדים שבהם לא חלו עליהם הוראות התקנון, ולכן יש להמשיך ולברר את התביעה בבית המשפט, ולא במסגרת בוררות.
ההכרעה
השופט רונן פיין נדרש אפוא להחליט בשני עניינים הנוגעים לשני הסכסוכים: האחד, אם לקבל את בקשת הנתבע לסלק את התביעה שהתובע הגיש כנגדו (בסכסוך הראשון); האחר, אם לקבל את בקשת התובע להעביר להליך בוררות את התביעה שהנתבע הגיש כנגדו (בסכסוך השני).
בנוגע לסכסוך הראשון
"משנפתח תיק החקירה מחדש, מתבטלת עילת התביעה והתובע לא יוכל לזכות בפיצוי על לשון הרע בגין הגשת תלונת שווא", אומר השופט. מאחר שאין כל אינדיקציה מתי תסתיים החקירה ומה יהיו תוצאותיה, אין טעם להשאיר את התביעה תלויה ועומדת בבית המשפט בחוסר מעש", הוסיף השופט.
"עם סיום החקירה, ובהתאם לתוצאותיה, ישקלו הצדדים צעדיהם". אלא שאין לדעת כעת מהי הדרך שבה יבחרו, ולפיכך הוא מורה על מחיקת התביעה. המשמעות היא שהתביעה סולקה ובוטלה, אך התובע אינו מנוע מלהגישה שנית, אם יחליט לעשות כך בעתיד.
בנוגע לסכסוך השני
"בסעיף 113 לתקנון עין גב מצוי המנגנון לפתרון סכסוך בין חברים בקיבוץ", אומר השופט, ודוחה את טענת הנתבע ואשתו שהתקנון אינו חל עליהם כי מדובר באירועים שקדמו להיותם חברי הקיבוץ.
"לשון התקנון ברורה", מסביר השופט, "והסכסוך נולד עם הגשת התביעה שכנגד. במועד זה היו הצדדים חברים בקיבוץ, ולכן חלה עליהם הוראת ישוב הסכסוכים. סעיף זה קובע נוהל מפורט. ראשית, יש לפנות להליכים פנימיים ליישוב הסכסוך במסגרת הקיבוץ.
"אם ההליך הפנימי נכשל, יפנו הצדדים להליך של יישוב הסכסוך בהסכמה בעזרת בורר שימונה בהתאם לתקנון המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית. אם גם דרך זו לא תצלח, יוכרע הסכסוך בעזרת בורר שימונה בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, הקובע מנגנון לבוררות בסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה".
השופט מסביר כי שני השלבים הראשונים במנגנון התלת־שלבי שבתקנון עין גב עוסקים בכל סכסוך שבין חברים בקיבוץ, ורק השלב האחרון - שנכנס לתוקף לאחר ששני השלבים הקודמים לא הביאו לפתרון הסכסוך - מפנה לבוררות, לפי הקבוע בפקודת האגודת השיתופיות, הנוגעת ליישוב סכסוך הנוגע לעסקי האגודה.
"בדומה לתקנון עין גב", מבהיר השופט, "גם מנגנון הבוררות הקבוע בפקודה אינו מוגבל לסכסוכים שבין האגודה לחבריה, והוא חל גם על סכסוכים שבין החברים לבין עצמם. הסכסוך הנטען כאן הוא על רקע טענות התובע באשר לאופן ניהול עסק של הקיבוץ על ידי הנתבע ואשתו. אופי הדברים הוא סכסוך בין חברים הנוגע לעסקי האגודה".
השופט דוחה את טענת הנתבע ואשתו שלפיה אין לדון בתביעה בגין לשון הרע במסגרת בוררות, מבהיר כי מדובר זהו סכסוך בין חברי אגודה על רקע כספי, ומשכך יש לבררו כקבוע בתקנון הקיבוץ.
"תביעת לשון הרע", מדגיש השופט, "נכללת לפי הפרשנות הרחבה שיצרה הפסיקה כסכסוך הנוגע לעסקי האגודה". לפיכך מחליט השופט על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד, ומפנה את בירור המחלוקת בהתאם להוראות סעיף 113 לתקנון הקיבוץ.
הערות לסדר
"כאשר קיים סכסוך בין חברים בעין גב", מבהיר השופט, "מחייב התקנון בשלב ראשון פנייה להליכים פנימיים ליישוב הסכסוך, הן במסגרת הקיבוץ ולחלופין בבוררות.
נוצרה בפני הצדדים הזדמנות פז לברר את המחלוקות ביניהם - בהסכמה, במסגרת אחת - לפי החלופות הכלולות בסעיף 113 לתקנון הקיבוץ. בירור סכסוכים בין חברי קיבוץ במסגרת פנימית, ראוי יותר מבירורם במסגרת בתי המשפט.
"חשוב שהצדדים יביאו בחשבון כי לאור היותם חברים בקיבוץ, הרי שללא קשר לתוצאות הבירור, וכל עוד יבחרו להמשיך בכך, הם יישארו חלק מקהילה אחת, קטנה ומיוחדת במינה, מסוג קיבוץ.
"אין מדובר בסכסוך שכנים רגיל או בסכסוך אחר בין פרטים בעילה של לשון הרע. הצדדים ימשיכו לראות זה את זה על שבילי הקיבוץ, על שפת הכינרת, בחגים המשותפים, בשמחות בקיבוץ ובכל האירועים המשותפים בקיבוץ.
"גם אם הצדדים לא יישארו חברים במובן הלשוני של המילה, הם עדיין ייוותרו חלק מהשלם, מהקיבוץ, שכל סכסוך בין חברים בו מייצר סדק - גם אם בלתי נראה - באותה שותפות שהיא הבסיס לקיומו".
עוד קובע השופט כי מאחר שפסק הדין שלו ניתן בעיצומם של עשרת ימי תשובה, וכדי למנוע עוד התנצחות בין הצדדים, הוא לא מחייב מי מהם בהוצאות המשפט.
