באמצעות עורכי הדין גיורא מיכאלי ויונתן רכס, תבע קיבוץ יגור בבית משפט השלום בחיפה 39,368 שקלים מבת זוג של חבר הקיבוץ. "הקיבוץ השיתופי", תיאר השופט אבישי רובס, "טען שמקורו של החוב הוא בתשלומים הנדרשים מבת הזוג, כבת־רשות להתגורר בדירתו של החבר".
החוב, שנצבר במשך שנים, הועבר אחת לתקופה לחשבונו של חבר הקיבוץ, בהתאם להסכם התושבות שבין הקיבוץ לבת הזוג.
לטענת הקיבוץ, הנתבעת ממשיכה וצוברת חובות עבור שירותים שהיא וילדיה מקבלים מהקיבוץ. מנגד טענה הנתבעת לפערים בהתחשבנות, וביקשה לעכב את ההליכים בבית המשפט ולהעביר את הסכסוך לבוררות.
"תקנון הקיבוץ", תיאר השופט, "קובע כי סכסוך בין הקיבוץ לבין חבר הקיבוץ, הנובע מחברותו בקיבוץ או הקשור בכך, יימסר להכרעת המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית. אומנם הנתבעת אינה חברה בקיבוץ אלא תושבת בו, אך בעלה מעורב אף הוא בסכסוך.
"עניינה של הנתבעת בבירור הסכסוך נובע מחברותו של הבעל בקיבוץ או הקשור בכך", מפרש השופט את הוראת התקנון. התברר שבעניינו של הבעל (חבר הקיבוץ), מתנהל במקביל הליך בוררות במוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית. ההפרדה בין עניינם של השניים מלאכותית", פסק השופט, "ועל הקיבוץ היה לצרף את בת הזוג לאותו הליך".
לדעת השופט, גם אם הוראת התקנון (המחייבת בוררות) אינה חלה על הנתבעת (בת הזוג), חל על מערכת היחסים בין הצדדים הסכם תושבות ספציפי, שבמסגרתו הוגדר מעמדה של הנתבעת בקיבוץ כתושבת בת־רשות.
"בהסכם זה נקבעה במפורש תניית בוררות, ולפיה בכל עניין שבו תיווצר מחלוקת בין התושב לבין הקיבוץ, תהיה מזכירות הקיבוץ זו המוסמכת לפרש, להבהיר ולהכריע במחלוקת או בסתירות שייווצרו. אם ירצה התושב לערער על החלטת המזכירות, יביאו הצדדים את העניין לבוררות.
"כך או כך", סיכם השופט, "בין שמכוח תקנון הקיבוץ, ובין שמכוח הסכם התושבות, על הצדדים לנהל את הסכסוכים ביניהם בהליך של בוררות.
"כדי לעכב את ההליכים בבית המשפט יש להוכיח, נוסף על קיומו של סעיף בוררות, שני תנאים נוספים: הראשון, שמבקש העיכוב יעלה את בקשתו לעיכוב בהזדמנות הראשונה; והשני; שהוא מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה".
מאחר ששני תנאים אלו התקיימו כאן, פסק השופט על עיכוב ההליכים ועל העברת המחלוקת להליך של בוררות.
