התובעת (חברה לשעבר בעין גב), באמצעות עו"ד דקל מנחמי, הגישה תביעה לבית משפט השלום בטבריה, ובה עתרה לחייב את הקיבוץ לשלם לה דמי עזיבה, שלפי תחשיביה מגיעים לכדי 463 אלף שקלים.
הקיבוץ, באמצעות עו"ד גיל דגן, טען כי לפי תקנות האגודות השיתופיות, אדם העוזב את הקיבוץ זכאי לפיצויי עזיבה, המחושבים לפי כללי העזיבה הכלולים בתקנות הללו.
"לפי כללים אלו", הסביר הקיבוץ, "ככל שלעוזב זכות לקבל בעתיד סכומי כסף שמקורם בשנות עבודתו בקיבוץ, תוך כדי צבירת הוותק, הרי שהקיבוץ רשאי לנכות את הערך הנוכחי של הזכות העתידה מתוך דמי העזיבה. התובעת עבדה במשרה של מורה במשרד החינוך, וצברה זכות עתידה לפנסיה וזכויות עתידיות נוספות - מענק יובל וקרן השתלמות".
השווי המהוון - כלומר הערך הנוכחי של התשלומים העתידיים של קצבת התובעת לפנסיה - חישב הקיבוץ, הוא כדי 918 אלף שקלים.
משכך, הסביר הקיבוץ, הוא ניכה את שווי הזכויות העתידיות הללו מפיצוי העזיבה. לשיטת הקיבוץ, התוצאה היא אפוא שלא זו בלבד שאין לו יתרת חוב כלפי התובעת, אלא לתובעת חוב משמעותי לקיבוץ.
"דמי העזיבה", השיבה התובעת, "נועדו להעמיד את העוזב במקום שבו יוכל לארגן את חייו מחוץ לקיבוץ. אכן, בהיותי מורה במשרד החינוך אהיה זכאית בעתיד לפנסיה תקציבית, אך אין זו פנסיה הרשומה על שמי, ואין היא מוגדרת בסכום כסף אמיתי. לכן שגה הקיבוץ בכך שקיזז מכספי הפנסיה העתידיים מדמי העזיבה".
"לתובעת, לפי כללי העזיבה", הסבירה השופטת, "הזכות לקבלת דמי עזיבה וקצבה פנסיונית מהקיבוץ. מנגד - לפי תקנון הקיבוץ, החלטות האספה וכללי העזיבה - לקיבוץ הזכות להפחית מדמי העזיבה כל סכום שהיה על החבר להעביר לקיבוץ על פי החלטותיו וכן לנכות זכות עתידה" (זכות לקבל בעתיד סכומי כסף או שווי כסף בעקבות עבודתו של החבר, בהיותו חבר או מהפקדות פנסיוניות שביצע הקיבוץ עבורו).
"אם כן", פסקה השופטת, "לקיבוץ הזכות לנכות מדמי העזיבה את שוויה העתידי של זכות התובעת לפנסיה תקציבית באשר לתקופה שבה עבדה וצברה ותק בקיבוץ.
"על פניו נראה שסכום דמי העזיבה שתבעה התובעת נבלע בזכויותיה העתידיות שרשאי הקיבוץ לקזז, אך אני מתירה לתובעת להמשיך ולנהל את התביעה ככל שלדעת התובעת, לאחר הקיזוז, עדיין עומדת לזכותה יתרה לתשלום מהקיבוץ".
עוד ציינה השופטת (בהתייחס לטענת הקיבוץ כי מוקנית לו גם הזכות לקזז מדמי העזיבה גם את שווי נכסי הדירות ששייך הקיבוץ לחבריו), כי זכות החבר לקבל דמי עזיבה בקיבוץ שביצע שיוך דירות, מותנית בחתימה על מסמך ויתור על זכויות לשיוך דירה.
השופטת הסיקה זאת מכללי העזיבה, הקובעים כי הקיבוץ רשאי לנכות מדמי העזיבה את שווי נכסי החבר (ודירת השיוך בכלל זה), וכן מתקנות שיוך דירות, שלפיהן ישייך הקיבוץ דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה.
"מאחר שעין גב הוא קיבוץ מתחדש", אמרה השופטת, "הרי שזכותה של התובעת לקבלת דמי עזיבה מותנית בחתימתה על מסמכי ויתור על שיוך לדירה שמשייך הקיבוץ לחבריו". השופטת ציינה זאת אף שלדברי התובעת לא ניתנה לה הזכות לשיוך דירה.
