חברת קיבוץ געש תבעה בבית משפט השלום בפתח תקווה חבר קיבוץ בתביעת לשון הרע וביקשה פיצוי כספי בסך 100 אלף שקלים על כך שזה הוציא את דיבתה רעה.
התביעה היא כנגד פרסום במנשר של תשעה עמודים שהפיץ החבר הנתבע לרוב חברי הקיבוץ, למוסדותיו ואף לצדדים שלישיים מחוץ לקיבוץ, ובו ייחס לחברה התובעת התנהלות לא חוקית של קשירת קשר, הטיית מכרזים, חוסר יושרה, משוא פנים חשד לפלילים ועוד.
החבר, באמצעות עו"ד רויטל בן־סימון, טען כי על מערכת היחסים שבין הצדדים, בהיותם חברי קיבוץ, חל סעיף 112 לתקנון הקיבוץ. סעיף זה קובע שכל סכסוך בין חברי הקיבוץ יימסר לבירור ולהכרעה למזכירות או לרשות אחרת שהוסמכה לכך בידי האסיפה הכללית או המזכירות, כשלחבר נתונה זכות ערעור על ההכרעה שנתקבלה.
בנסיבות האלה, טען החבר, אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה (הסבר: לפי חוק בתי המשפט, לכל ערכאה שיפוטית יש סמכות עניינית לדון בעניינים מסוימים ולא באחרים).
לפי הוראת התקנון, טען החבר, נתונה במקרה זה סמכות השיפוט הייחודית למוסדות הקיבוץ. זו תניית סמכות עניינית ייחודית, הסביר החבר, ולא תנייה מקבילה, ולפיכך אין סמכות לבית המשפט.
החבר מבקש שבית המשפט ידחה את התביעה או שיעבירה לבירור במוסדות הקיבוץ, כדי שהם יכריעו באשר לאופן שבו תנוהל התביעה.
החֲברה, באמצעות עורכי הדין גיל חגי ויניב קליינבלט, התנגדה לכך. לטענתה, סעיף 112 מתייחס רק לסכסוכים פנימיים הנוגעים לעסקי הקיבוץ, ואילו כאן מדובר בסכסוך אישי בין חברים, שאינו נוגע לעסקי הקיבוץ. הסכסוך לדבריה נעשה פומבי, ולכן בית המשפט הוא הערכאה המתאימה לבירורו.
השופטת אשרית רוטקופף הסבירה שסעיף 112 לתקנון שואב את כוחו מסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, המסמיך אגודה לקבוע בתקנונה הוראות באשר ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה. השאלה אפוא היא אם מדובר בסכסוך הנוגע לעסקי אגודת הקיבוץ, שאז אכן חל הסעיף (כטענת החבר), או שמא זה אכן סכסוך אישי (כטענת החברה), שלבית המשפט הסמכות לדון בו.
"לפי סיפור התביעה", תיארה השופטת, "שלחה התובעת מסרון שהגיע בשוגג אל חברת קיבוץ שהגישה מועמדות לתפקיד רכזת ועדת התרבות של הקיבוץ. תוכנו של מסרון זה הגיע לידיעת הנתבע, שהיה חבר מזכירות הקיבוץ.
"זה בחר, לפי הנטען, להתייחס לתוכן המסרון בפרסומים שעשה, בתור כזה שיש בו להוכיח את התנהלותה הקלוקלת של התובעת, ששימשה מרכזת הוועדה הנוגעת לתפקיד באותה העת.
"הגם שעל פניו מדובר בסכסוך פרטי בין שני חברים, הנסיבות והרקע לפרסומים, וכן תפקידיהם הציבוריים של הצדדים בזמנים הנוגעים, מלמדים כי זהו סכסוך הנובע וכרוך בעסקי האגודה, לנושאי מינהל תקין של הקיבוץ ולתקינות בחירתם של בעלי תפקידים כאלה ואחרים. משכך, יש במקרה זה תחולה לסעיף 112 לתקנון, הקובע סמכות ייחודית לבירור מחלוקות בין חברי הקיבוץ במוסדות הקיבוץ".
סוף דבר, השופטת דחתה את התביעה בהיעדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בה, אך היא הוסיפה שתי הערות חשובות.
הראשונה, שאין בדחיית התביעה כדי למנוע מהתובעת לפעול למיצוי זכויותיה לפי הוראת סעיף 112 לתקנון, והשנייה, היא ממליצה למוסדות הקיבוץ לנתב את בירור הסכסוך למוסד או לגוף שלחבר הנתבע אין כל זיקה אליו. עוד חייבה השופטת את התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 שקלים.
