"מחלוקת בין יורשים לקיבוץ בעניין שיוך דירות מגורים לחברים אינה ראויה להידון בבוררות", כך פסק שופט בית המשפט המחוזי בנצרת יונתן אברהם, ודחה בקשה של יורשי חברים בבית קשת להעביר את המחלוקת שבינם לבין הקיבוץ להכרעה בבוררות, ולעכב את ההליכים שנקט הקיבוץ נגדם בבית המשפט.
היורשים, בנים של חברי קיבוץ שנפטרו, המשיכו להחזיק בדירת הוריהם את חפצי ההורים ולא פינו אותה. באמצעות עו"ד עומר כהן (שלמה כהן ושות') ביקש הקיבוץ מבית המשפט להצהיר שזכות החזקה בדירה היא של הקיבוץ, וכי אין ליורשים כל זכות להחזיק בדירה.
באמצעות עו"ד צבי סגל טענו היורשים כי יש לדון במחלוקת בבוררות מכוח מנגנון ליישוב מחלוקות, הכלול בהחלטת הקיבוץ בדבר עקרונות הסדר השיוך. על כך אמר הקיבוץ, שמטרתם האמיתית של היורשים היא להרוויח זמן ולדחות את הליך הפינוי מהדירה ומהקיבוץ, וכן לנסות ולזכות בהליכי הבוררות בהישגים שלא היו זוכים להם במסגרת הדין.
היורשים הגיבו, והסבירו שהחלטת הקיבוץ בעניין זיקת החברים לבתי המגורים היא החלטה מפלה לרעה ובלתי סבירה, הפוגעת בחברי קיבוץ שהלכו לעולמם טרם שנתקבלה.
לא כך, הסביר הקיבוץ. אמנם אין מחלוקת על כך שהיורשים זכאים לזכויות מכוח הליך השיוך בקיבוץ, אך לפי התקנון והחלטותיו אין הם יכולים להחזיק בדירה המסוימת הזאת שבה התגורר האב המנוח, כפי שהם רוצים. טענות היורשים כנגד תוקפן של החלטות האסיפה, ואף להפליה לרעה ולחוסר סבירות, הוסיף הקיבוץ, הן עניין חוקתי או ציבורי שאינו ראוי להתברר בהליך בוררות, אלא בבית המשפט.
"אכן, מנגנון הבוררות שעליו החליט הקיבוץ הוא הסכם בוררות שחל גם על יורשי החברים", קבע השופט, "אולם אחד התנאים לעיכוב ההליך בבית המשפט הוא שמי שמבקש את העיכוב צריך להוכיח כי עשה את כל הדרוש לקיומה של הבוררות. ראיה כזו לא הובאה בפני בית המשפט.
גם כשהובא לידיעת היורשים קיומה של החלטת הקיבוץ בדבר יישוב הסכסוכים בהליך השיוך, הם לא הביעו נכונות להעביר את ההליך לבוררות, הגם שהקיבוץ הציע להם כך בעבר, ולמעשה הם עשו זאת לראשונה רק בשלב זה של ההליך המשפטי.
"אך גם אילו היו העובדות אחרות", הוסיף השופט, "עדיין שיקול הדעת אם להורות על עיכוב ההליכים נתון לבית המשפט. סוגיית שיוך דירות מגורים לחברי קיבוץ אינה עניין רגיל של עסקיו היום־יומיים של הקיבוץ. זהו מהלך חריג, ייחודי, ניתן לומר אף היסטורי", ציטט השופט הלכה קודמת, "שבו משתנה מערך הזכויות בנכסים, והחברים זוכים להפוך לבעלי הזכויות של הנכסים שבהם הם מתגוררים.
"אופי השאלה המתעוררת הוא עקרוני ומהותי. האם במהלך השיוך נפגע קניינו של חבר הקיבוץ או של יורשיו? האם בהחלטות הקיבוץ הופלו לרעה הורי היורשים שהלכו לעולמם? יתרה מכך", המשיך השופט, "זהו סכסוך בעל נפקות קניינית, החורג מעניינם הפרטי של הצדדים, ויש לו השפעה על זכויות של ציבור רחב.
מדובר בשאלות חוקתיות העוסקות במעמד זכויות הפרט ובעניין בעל חשיבות מיוחדת, ואלו אינם ראויים להתברר בבוררות אלא בדרך של הכרעה מנומקת ומחייבת של בית המשפט. "הסמכות לדון בסכסוך בין הקיבוץ ליורשים מסורה אפוא לבית המשפט", פסק השופט, ודחה את בקשת היורשים.
