נמחקה בקשה לתביעה ייצוגית בסך שבעה מיליארד שקלים שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה של אי־שוויון ואפליה בגביית מיסים בין אזרחים תושבי המדינה לבין אזרחים חברי הקיבוץ המתחדש.
מתברר שהתיקונים הדרמטיים ששינו והכבידו באופן מהותי על גביית המיסים ותשלומי הביטוח הלאומי מחברי הקיבוצים, נותרו נחלתם של חברי הקיבוצים בלבד, ולא הגיעו למודעות הכללית.
התובעת, "אזרחית המשלמת מיסים", טענה כנגד רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי כי אין הם אוכפים את עקרון השוויון בגביית מיסים, אלא מפלים בין אזרחים חברי הקיבוץ המתחדש לבין אזרחים אחרים.
באמצעות עו"ד מירב מרקו סיפרה התובעת כי בפגישה חברתית, שבה השתתפו גם חברי קיבוץ, גילתה כי חיובה במיסים בידי הרשויות גבוה מחיובו של אזרח המתגורר בקיבוץ מתחדש, אף שהכנסתו זהה להכנסתה או אף גבוהה ממנה.
לאחר שבדקה זאת, היא גילתה שהרשויות הנתבעות אינן מקיימות אחר עקרון השיוויון ואינן גובות מס אמת לפי חוק מציבור משלמי המיסים החברים בקיבוצים המתחדשים.
עוד טענה התובעת שהיא מגלה אזרחות למופת ואכפתיות למען שמירה על עקרון השוויון בפני החוק, ולדעתה אילו הייתה משלמת מס כחברי הקיבוצים המתחדשים, אזי היה מגיע לה החזר סכומים ששילמה, לטענתה, לרשויות המיסים והביטוח הלאומי בסך 324,500 אלף שקלים. סכומים אלו היא תובעת מהם כי יחזירו לה, בצירוף פיצוי של 100 אלף שקלים.
התובעת אינה מציינת בתביעתה את התיקונים שהוספו לאחרונה בחקיקה הנוגעת למיסוי חברי קיבוץ, אך מתארת שלפי ההסדר המוצע עולה כי פערי המיסים מסתכמים לסך של בין 700 מיליון למיליארד שקלים בכל שנת מס. מכאן היא מחשבת את סכום התביעה הייצוגית בשיעור של שבעה מיליארד שקלים (בשבע השנים האחרונות).
התובעת דרשה מבית המשפט לחייב את רשויות המס והביטוח הלאומי לפצות את האזרחים שנפגעו, לטענתה, בגין אוזלת היד של הרשויות.
השופטת רבקה למלשטריך־לטר הורתה לרשויות המיסים ולמוסד לביטוח לאומי להשיב לבקשה לאישור התביעה כייצוגית, וביקשה הבהרות מהתובעת באשר לסמכות בית המשפט לדון בתביעה זו. בהמשך הדברים הודיעה התובעת כי לאחר שיחה עם פרקליט הרשויות הללו, היא הגיעה למסקנה כי אין מקום לבירורה של התובענה במתכונתה במסגרת תביעה ייצוגית.
הרשויות, באמצעות עו"ד ערן רזניק, נתנו את הסכמתן למחיקת ההליך מבלי לבקש את חיובה של התובעת בהוצאות המשפט.
