האם זכאי אפוטרופוס של מאושפזת שהלכה לעולמה בבית הסיעודי בקיבוץ יד מרדכי לקבל לידיו סרטי וידאו ממצלמה שהייתה מותקנת בחדרה של המאושפזת, כדי להוכיח מחדלים וליקויים בטיפול בה?
השופטת גאולה לוין מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את התביעה הלא שגרתית הזו של האפוטרופוס־התובע, ופסקה שהוא לא הצביע על עילה בדין המחייבת את הקיבוץ להעביר לידיו את הסרטים.
התובע, בנה של המנוחה, היה האפוטרופוס של אמו. חוסר שביעות הרצון שלו מהטיפול בה בבית הסיעודי בקיבוץ, הוביל לחיכוכים קשים בינו לבין צוות הבית הסיעודי ולכמה וכמה הליכים משפטיים.
בתביעה זו הוא טען לטיפול רשלני ולקוי, ודרש לקבל את סרטי הווידאו כדי לבחון אותם. "ככל שיוכיחו הסרטים כי בוצעו עוולות כלפי אמי", אמר התובע, "אוכל להשתמש בהם כדי להגיש תביעת נזיקין כלפי הקיבוץ והבית הסיעודי".
הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין עומר כהן ותמר מורד (שלמה כהן ושות'), טען כי לא זו בלבד שאין עליו כל חובה משפטית למסור לתובע, כאדם פרטי, סרטי וידאו מחדרם של דיירים בבית הסיעודי, יש בכך גם משום הפרה בוטה של הזכות לפרטיות של המנוחה, של שותפתה לחדר, של אורחיה ושל עובדי הבית.
התובע השיב כי לדעתו האינטרס הציבורי שבשמירת טובת החסויה מצדיק את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בהמצאת הסרטים. הבטחת שלומם של חסויים וטיב הטיפול בהם גוברים, לטענתו, על שיקול הפרטיות, והוא מבקש להציג את הסרטים בבית המשפט כדי לאפשר את גילוי האמת.
הקיבוץ התנגד. ככל שלאפוטרופוס טענות באשר לטיפול שניתן לחסויה בבית הסיעודי, עליו להגיש תביעה מתאימה, ובמסגרתה יוכל להגיש בקשה לקבלת סרטי הווידאו. מטרת התובע, הסביר הקיבוץ, היא לעשות מסע דיג אחר ראיות, שרק לאחר שיקבל אותן הוא ישקול אם להגיש תביעה. זהו הליך שאינו מותר בדין הישראלי, הוסיף הקיבוץ. לא ניתן לדוג ראיות לתביעה עתידית.
כלום אין לאדם זכות לראות את הסרטים של עצמו? התרעם התובע, והצביע על חוק חופש המידע שמכוחו, לטענתו, על הקיבוץ למסור את המידע המבוקש.
השופטת קיבלה את עמדת הקיבוץ. "אם התובע סבור", אמרה השופטת, "שהקיבוץ לא נהג כדין בטיפולו באם, הוא יכול להגיש תביעה מתאימה, ובמסגרתה לבקש סעד של גילוי מסמכים ולדרוש את גילוי הסרטים. זהו הליך הקיים במסגרת התביעה העיקרית בין הצדדים לצורך בירור נושאים הקשורים לתביעה, והוא אפשרי רק לאחר הגשת התביעה עצמה.
"גם חוק חופש המידע אינו יכול לסייע לתובע", הוסיפה השופטת, "שכן הקיבוץ אינו רשות ציבורית שעליה חל החוק, הגם שהוא מעניק שירותים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי במימון משרד הבריאות ולפי הסכם בינו לבין המשרד.
"חוק חופש המידע נועד להביא לשקיפות בפעילותיהן של רשויות השלטון", אמרה השופטת, "ואין לראות בהפעלת בית סיעודי על ידי קיבוץ יד מרדכי משום פעולה שלטונית שראוי לפקח ולבקר אותה באמצעות חוק זה".
השופטת מחקה את התביעה, וחייבה את התובע לשלם לקיבוץ 3,000 שקלים הוצאות משפט.
