בני זוג חברי חפץ חיים יצאו לתקופת חופש מחוץ לקיבוץ, ולא שבו. בעת שהתגוררו מחוץ לקיבוץ ניתנה דירתם (בהסכמתם) לאחר. לפני כעשור החליט ועד ההנהלה של הקיבוץ כי השניים כבר אינם חברים, אך עד עצם היום הזה הם טרם קיבלו, ואף לא ביקשו, דמי עזיבה.
השופט קיבל את טענות הקיבוץ. חפץ חיים, צילום: דוד (דדה) עינבהשופט קיבל את טענות הקיבוץ. חפץ חיים, צילום: דוד (דדה) עינב
השופט קיבל את טענות הקיבוץ. חפץ חיים, צילום: דוד (דדה) עינב
(השופט קיבל את טענות הקיבוץ. חפץ חיים, צילום: דוד (דדה) עינב)
באמצעות עו"ד גל שמעוני הם טענו בבית משפט השלום בראשון לציון כי יש להם זכות לשיוך דירה.
כדי לבסס טענה זו הם ביקשו לבטל את החלטת השיוך, שלגישתם הנוסח שלה מפלה אותם לרעה ושולל מהם את הזכות לשיוך, מה גם שהם היו חברי קיבוץ במועד הקובע, שכן לפי לשון ההחלטה מי שחברותו פקעה לאחר המועד הקובע יהיה זכאי לתשלום דמי עזיבה ולא יהיה זכאי לשיוך דירה.
לדבריהם, נוסח ההחלטה שהתקבלה שונה מהחלטות קודמות ומפרסומים שהיו בקיבוץ באשר להליך השיוך, והפך את הנוסח שהיה ידוע קודם לכן - שלפיו הזכאים לשיוך הדירה הם אלו שהיו חברי קיבוץ במועד הקובע (מועד שבו הם היו עדיין חברים בקיבוץ וגרו בו - ללא סייגים נוספים.
משכך תבעו בני הזוג כי בית המשפט יקבע שיש להם זכות שיוך במעמד השווה לכל מי שהיה חבר קיבוץ במועד הקובע. לחלופין, הם תבעו הפסד דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה ופיצויי עזיבה וקצבה בסך 600 אלף שקלים.
השופט רפי ארניה אמר כי מחובתו של בית המשפט לברר תחילה אם יש לו סמכות עניינית לדון בנושאים שהובאו לפניו.
לבית משפט השלום יש אמנם סמכות לדון בעניינים כספיים עד 2.5 מיליון שקלים, אך השאלה כאן היא כפולה: האחת, האם יש לו סמכות לדון בתקיפת החלטת השיוך?
והשנייה, האם זכות השיוך היא זכות שימוש במקרקעין - שהיא בסמכות בית משפט השלום, המוסמך לדון בתביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין - או שמא זו זכות בעלות או חכירה לדורות, שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי?
לטענת התובעים, תיאר השופט, משמעותה של זכות השיוך היא מתן זכות שימוש בנכס מסוים, זכות שהיא בגדר סמכות בית משפט השלום. לעמדתם, אין מדובר במתן זכות בעלות או חכירה לדורות, שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי.
מנגד טען הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין איתן מימוני ואייל בוקובזה (מימוני־שלוש ושות'), כי אין לבית המשפט השלום סמכות עניינית לדון בתביעה זו.
זכות השיוך ומהותה, לדברי השופט, נקבעה בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), והיא מוגדרת כהסבת זכויות הקיבוץ בבתי המגורים שבקיבוץ לחברים.
אם כך, פירושה המעשי של זכות השיוך היא העברת זכויות בעלות או חכירה מהקיבוץ לחבריו ורישום דירות החברים על שמם. לדברי השופט אין מדובר בתביעה לזכות לשימוש וחזקה בלבד, המצויה בסמכות בית משפט השלום, אלא בתביעה לסעד הצהרתי בדבר קיומה של זכות במקרקעין מסוג חכירה או בעלות, שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי.
גם הצהרה על בטלות החלטת השיוך, או קביעה שאינה חלה על התובעים, הם סעדים התוקפים במישרין את חוקיות החלטת השיוך, המצויים בסמכות בית המשפט המחוזי. לפיכך קיבל השופט את טענות הקיבוץ ומחק את הסעדים הללו מכתב התביעה, אך השאיר על כנם את הסעדים הכספיים הנתבעים.