52,900 שקלים תבע קיבוץ להבות הבשן מאחד מחבריו. הקיבוץ - באמצעות קופרשמיט את גולדשטיין ושות', עורכי דין - טען שהחבר חייב לו סכומים אלו בעבור תשלומי אגודה שמשלמים כלל החברים. הקיבוץ ציין כי לחבר נצבר חוב עבר של כ־42,400 שקלים, והסביר כי עוד בשנת 2011 הקפיא חוב זה ורשם אותו כ"חוב בלון".
נוסף על כך קיים לחבר חוב שוטף - משנת 2013 ועד למועד הגשת התביעה - ששיעורו 10,500 שקלים. באמצעות עו"ד חנה בוסקילה ביקש החבר לדחות את התביעה על חוב הבלון, וטען כי עילת התביעה התיישנה לגבי חוב זה, שכן חלפו מעל שבע שנים מעת שהתגבש החוב.
הקיבוץ ביקש לדחות את טענת ההתיישנות, ואמר כי יש לראות את ניהול כרטסת הנהלת החשבונות באגודה באופן דומה לניהול חשבון עו"ש בבנק, שאם קיימת בו יתרת חובה (שלא אושרה על ידי הבנק) - הבנק יכול לדרוש בכל עת את פירעון החוב שנוצר, שכן בהסכמי בנק־לקוח אין בדרך כלל מועד מוסכם מראש לפירעון יתרת החובה, וכל עוד לא נדרש החוב - טרם הגיע המועד לפירעונו. "מרוץ ההתיישנות, כלומר מניין שבע השנים מיום שהתגבשה עילת התביעה", אמר הקיבוץ, "צריך להתחיל רק מעת דרישת האגודה מהחבר לתשלום חובו כלפיה".
עביר גבריס, רשמת בית משפט השלום בצפת, הסבירה כי תקופת ההתיישנות של תביעה כספית היא שבע שנים. "חוב הבלון" התגבש עד לחודש יולי 2011, וממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות לגביו. מאחר שהתביעה הוגשה רק בחודש דצמבר 2018, התוצאה היא שהיא התיישנה, ולא ניתן עוד לתבוע חוב זה מאת החבר.
"הטענה שמעמדה של כרטסת הנהלת החשבונות הוא כחשבון עו"ש בבנק", אמרה הרשמת, "יכולה להיטען במקרה זה רק לגבי החוב השוטף לפי הכרטסת, ולא לגבי חוב הבלון, שכן הוא כבר אינו חוב שוטף, אלא חוב שהתגבש והוקפא". הרשמת דחתה אפוא את תביעת הקיבוץ לגבי חוב הבלון וקבעה שיתקיים בירור עובדתי לגבי החוב השוטף.