"האטה כלכלית או קושי לגייס אשראי אינם כוח עליון", קבע הרכב בוררים במוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית. הם גם אינם נימוק לאי־קיום החלטת אסיפה שהתקבלה בשנת 2009 באחד הקיבוצים השיתופיים, שקבעה שתוכנית בנייה ושיפוצים תמומש במשך עשר שנים, ובמהלכה יבוצע שיפוץ או בנייה של בית חדש לחברים הזכאים לכך.
2 צפייה בגלריה
בנייה בקיבוץ. הבוררים דחו את טענת ה"סיכול עקב מצב כלכלי"
(צילום ארכיון: דוד (דדה) עינב)
תוכנית הבנייה הופסקה ולא יושמה במלואה. שלושה זוגות של חברים שהיו זכאים לבניית בית חדש לא זכו לממש את זכאותם, ומשכשלו ניסיונותיהם להגיע עם הקיבוץ להסכמה לגבי מועד בניית הבתים החדשים שלהם, הם פנו באמצעות עו"ד נועה וייס־מור (כנרת) למוסד לבוררות, בתביעה לחייב את קיבוצם לקיים את ההחלטה ולבנות להם בתים במועדים מוגדרים.
הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין יואב שימשי וספיר חזן (שלמה כהן ושות'), לא התכחש להחלטת האסיפה, אלא טען כי לנוכח המצב הכלכלי שאליו נקלע, ומחויבותו לצרכים אחרים שדחיפותם עולה על פני שיפוץ, בנייה ושיפור רמת החיים, אין ביכולתו לצבור את הסכומים הנדרשים לבנייה. לכן הוא דחה את השלמת הבנייה של דירות החברים התובעים, והסיר מעצמו אחריות לקביעות לוחות זמנים לבנייה.
הבוררים דחו את טענות הקיבוץ וקבעו שהחלטות אסיפה מחייבות את מזכירות הקיבוץ ואת בעלי התפקידים בו, ושאין בידי מי מהם הסמכות להחליט איזו החלטה לקיים ואיזו לא.
על המזכירות החובה ליישם את החלטות האסיפה כל עוד לא התקבלה החלטה אחרת. אכן, הנהלת הקיבוץ רואה לנגד עיניה מכלול של אינטרסים, אך בעולם של מקורות מוגבלים וצרכים שהם כמעט בלתי מוגבלים זהו תפקיד ההנהלה: לקבוע סדרי עדיפות נכונים.
זאת בייחוד בקיבוץ השיתופי, שבו על ההנהלה לפעול לרווחת חברי האגודה ולראות כל העת גם את יחידי האגודה. להנהלת הקיבוץ השיתופי אחריות מיוחדת לחבר היחיד, המוסר את כל כוחו והונו לקיבוץ ובתמורה אמור לקבל את כל צרכיו.
הקיבוץ לא הוכיח, אמרו הבוררים, שמצבו הכלכלי כיום הוא כה גרוע עד שאינו מאפשר עמידה בהתחייבויות. אין בקושי לגייס מימון משום סיכול החלטות האסיפה, שכן זהו מצב צפוי בכל ארגון כלכלי ("סיכול" הוא טענת הגנה בדיני חוזים, ולפיה אם נוצרו נסיבות שלא היו ידועות ולא ניתן היה לצפות אותן בעת שנכרת החוזה - החלטת האסיפה, במקרה זה - לא יהיה ניתן לתבוע את אכיפת החוזה).
הבוררים מצאו שהקיבוץ השקיע כספים בכבישים, בשבילים, בתשתיות, בחניות ובבריכת שחייה, בעוד שאינו מצא מימון לבנייה עבור התובעים. למעשה, מדובר בניהול סדרי עדיפויות לפי השקפת עולמה של הנהלת הקיבוץ, שנושאים מסוימים חשובים לה יותר, ולא בהיעדר יכולת כלכלית. הבוררים דחו את טענת ה"סיכול עקב מצב כלכלי", וקבעו שהופרה ההתחייבות כלפי התובעים, לא קוימה החלטת האסיפה, ולמעשה נקבע סדר עדיפויות חדש ללא אישור האסיפה.
משכך, פסק הרכב הבוררים, על הקיבוץ להיערך לביצוע פעולות בניית בתי החברים עד 1 ביולי 2020, ולסיימה בתוך שנתיים ממועד זה. כמו כן עליו לשלם לתובעים את הוצאות הבוררות ועוד שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקלים.
