הנשים שכבשו את ליבן של נשות הקיבוץ הן דמויות מהארץ ומהעולם כולו, חלקן כוכבות חדשות וחלקן אגדות ענק שהותירו חותמן בדפי ההיסטוריה: מגוון עצום של עוצמות ומסרים מכל תחום אפשרי - משוררות, ספורטאיות, עיתונאיות, שחקניות, רקדניות, סופרות, פוליטיקאיות, מדעניות, זמרות מכל הזמנים - מבילי הולידיי, דרך מדונה ועד נטע ברזילי; פורצות דרך ממלאלה יוספזאי הפקיסטנית, כלת פרס נובל לשלום הלוחמת למען זכויות נשים ועד הקוסמונאוטית ולנטינה טרשקובה, האישה היחידה אי־פעם שטסה לבדה לחלל, ועוד רבות ואדירות.
מאחורי ההפקה המוקפדת עומדות שש קיבוצניקיות מקומיות. הן הובילו את התהליך הקהילתי, שהוא מבחינתן לב העניין. ובמילים שלהן: "התגייסות למען מטרה משותפת, נתינה במלוא הלב וכוח נשי מאוחד ועוצמתי". איתן בשלושת חודשי העשייה היו מעורבות כמאה (!) נשים, שותפות פעילות כל אחת בדרכה - באיפור, בעיצוב שיער, בצילום, ביצירת אביזרים או בחיפוש קדחתני אחר החולצה המדויקת ושרשרת הפנינים הבוהקת. חלקן ערכו את הטקסטים האישיים, או טרחו על כיבוד לשלושת ימי הצילומים, והכל כולל הכל - בהתנדבות מלאה. הפרויקט נעזר בתמיכה קטנה מאגף התרבות וממתנ"ס מטה אשר, ובסיוע בהדפסה ממפעל דוקרט של הקיבוץ, העוסק בייצור אריזות קרטון.
"הרעיון לתערוכה הגיע מיד מרדכי", מספרת אפרת פלד־שדה, מנהלת התיירות והגלריה וחברת כפר מסריק. "רחלי שדה, חברת כפר מסריק ובמקור מיד מרדכי, הביאה אותו אלינו. עם קבוצת הנשים שאיתה הן הצליחו לממשו בהשקעה מדהימה. מרגש אותי לראות את הבחירות המגוונות בנשים מהעבר ומההווה, שהמשותף להן הוא בעיקר האומץ לשבור תקרות זכוכית, להעז, לקום ולצמוח ממשברים ולהיות מחוברות לעצמן".
איך התגובות?
"נלהבות ומפרגנות מאוד. המבקרים מהארץ ומחו"ל מתפעלים הן מהקונספט הקהילתי והן מהביצוע ומההפקה".
***
ההשראה: נטע ברזילי // בחרה: יעל נתנאל
על הדמות: ילידת 1993. זמרת, מוזיקאית ותקליטנית ישראלית. יצגה את ישראל באירוויזיון 2018 והובילה לניצחון.
מקדמת גם את נושא דימוי הגוף. אם היא מקבלת ריקושטים מהסביבה, הם קשורים בעיקר לגוף שלה ולעצות איך לרזות. האמירה שלה: "אני חולה על עצמי. איך שאני נראית זה הכוח שלי, כולל הלחיים והירכיים. כשאני רואה את עצמי בשלטי חוצות אני מרגישה נפלא, אני יודעת שעשיתי שינוי. מגיל 18 אני הולכת בראש מורם וזקוף ומקרינה החוצה את זה שאני חושבת שאני שווה".
למה בחרתי בה ומה מחבר אותי אליה:
אני מפסלת בעיקר דמויות נשים, מלאות יופי, בטוחות בנשיותן ושמחות בה. דימוי הגוף מעניין אותי מאוד, ולצערי אני פוגשת נשים רבות שלא מצליחות להתיידד עם גופן ולקבל אותו. נטע מייצגת בעבורי אישה שלמה עם נשיותה; אישה שלא מתנצלת על המראה שלה, אלא מקבלת אותו, גאה בו ואוהבת את מי שהיא מבלי לעסוק בשאלה איך אחרים רואים אותה. גם אני לומדת עם השנים לקבל ולאהוב את מי שאני, ומגלה שזו הרגשה נפלאה.
***
ההשראה: מלאלה יוספזאי // בחרה: רינה כהן
על הדמות: ילידת פקיסטן 1997. כלת פרס נובל לשלום 2014 - הצעירה ביותר שזכתה בו מאז ומעולם."עמדו בפניי שתי אפשרויות: לשתוק ולחכות שירצחו אותי - או לדבר ואז להירצח. בחרתי באפשרות השנייה".
מלאלה היא לוחמת למען זכויות נערות בפקיסטן. בהיותה בת 15 ירה בראשה איש טליבן שהתנגד לפעילותה. היא נפצעה קשה, אך ניצלה בדרך נס, ומאז היא ממשיכה את מסעה למען החינוך בכל רחבי העולם.
למה בחרתי בה ומה מחבר אותי אליה:
מעשים יוצאי דופן של אנשים פשוטים תמיד מעוררים בי השראה, פליאה והתפעלות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בצעירים שפועלים כנגד כל הסיכויים באומץ ובנחישות, כשהשתלטו אנשי הטליבן על עמק סוואט בפקיסטאן, רק ילדה אחת פצתה פה. מלאלה יוספזאי סירבה לשתוק, ולחמה על זכותה לחינוך.
***
ההשראה: מארי קירי // בחרה: הילה שפר
על הדמות: ילידת 1867 בוורשה. מדענית פורצת דרך.
כאישה וכבת למשפחה שהתנגדה לשלטון הרוסי בפולין, לא הותר לקירי ללמוד באוניברסיטה, והיא למדה באופן עצמאי במחתרת. בגיל 24 עברה לפריז והחלה בלימודי פיזיקה וכימיה בסורבון. לימים מונתה לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטה, ובכך היתה לאישה הראשונה שלימדה בה.
בשנת 1903 זכתה בפרס נובל בפיזיקה על חקר הקרינה. בשנת 1911 זכתה בפרס נובל לכימיה. היא האישה הראשונה שזכתה בנובל, והאדם הראשון לזכות בשני פרסי נובל בתחומים שונים.
למה בחרתי בה ומה מחבר אותי אליה:
הדלת שפתחה מארי הפכה לשער רחב שדרכו עברו נשים ללא אפליה לרעה בשל מינן, ובהמשך הדרך - גם ללא אפליית גזע. שערי האוניברסיטה היו נעולים בפניה מעצם היותה אישה, אך מסלול חייה - שכלל תאווה לְדעת ולמחקר ללא פשרות, במקביל לצניעות אורחות חייה - הובילו אותה לשערי הסורבון כמורה.
בריחי השערים נפתחו עבורה, כי (כך אני רוצה להאמין) היא לא ראתה בהיותה אישה מחסום ההופך אותה ללא מתאימה לתפקיד. מארי היתה למורה מוערכת בזכות ולא בחסד. אנו, נשות האקדמיה בעבר ובהווה, חוסות בצל חסדה.
***
ההשראה: נעמי פולני // בחרה: איטה אילת
על הדמות: ילידת תל אביב 1927. נכדתו של ד"ר חיים חיסין, ממייסדי העיר. לאחר שסיימה את לימודיה הצטרפה לפלמ"ח, ובמלחמת השחרור היתה מכוכבות להקת הפלמ"ח - הצ'יזבטרון.
לאחר המלחמה החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי. בשנות החמישים היתה לבמאית הלהקות הצבאיות, שהיו אז בראשית דרכן, ופיתחה את סגנון הבימוי הייחודי שהתקבע לשנים רבות. בשנת 1960 קיבצה משוחררי להקות צבאיות והקימה את להקת "התרנגולים". לאחרונה נודע שתקבל את פרס ישראל.
למה בחרתי בה ומה מחבר אותי אליה:
יש בי אהבה גדולה לפלמח"ניקיות ולפלמ"ח בכלל. נוסף על כך, העיסוקים היצירתיים שלה כמעבדת מוזיקלית, ובעיקר ככוריאוגרפית, ממש עיצבו בי גישה. לפעמים ניסיתי ללכת בדרכה, אך היא אחת ויחידה ביכולת הבעה תנועתית מינימלית, "מלכה" בהעמדה תיאטרלית.
מעבר לכך, יש בה גם יושר וכנות, אהבת אדם ואהבת השפה העברית. היא מאמינה גדולה באנשים, עד כדי תמימות. מחממת את הלב בצניעות שלה ובפשטות.
גם כיום, בגילה המתקדם מאוד, היא נכונה תמיד לעשייה תרבותית. היא מתגוררת
במושבה כנרת, לא שוקטת על שמריה, ומפורסמת גם במעשי ידיה להתפאר במטבח. תודה לך נעמי פולני על מי שאת.
***
החוויה, מספרות המשתתפות, היתה מרגשת, משמעותית ומעצימה. היא גרמה להן לחשוב, לדייק לעצמן במה הן מאמינות, למי היו רוצות להידמות, ולסיום התהליך - לבושות ומאופרות תחת הפלשים - גם זכו להיכנס לדמות עד הסוף כשהן מנסות לשדר החוצה במבט מלא כוונות, את כל התכונות האלה. שאפו, בנות.
התערוכה מוצגת בכל יום בשעות 13:00-10:00 דרך מרכז המבקרים בכפר מסריק.
לסיורי קבוצות ולפרטים נוספים: אפרת בטל' 052-5557271.
נעילה: 31.8
