תפסנו אותה על המזוודות, רגע לפני שהיא מתעופפת לאיטליה לאליפות אירופה בסיף. רק בת 15 ועושה בית ספר לכל מי שמביט בה בהשתאות. כי ככה עובד בחיים השילוש הקדוש: לב בוער ללכת אחריו; ראש חזק לפקס למטרה; תחת לקרוע אותו בעבודה קשה.
ליאור דרוק מקיבוץ יקום מחזיקה בתואר אלופת ישראל בסַיף עד גיל 21, ומסומנת כהבטחה הגדולה של הענף. נערה חדה ומדויקת, ממש כמו הרומח שהיא אוחזת ביד, שנסקה כמו מטאור לפסגת הסיף הנשי בארץ, עוקפת מנוסות ומבוגרות ממנה, ומשאירה אחריה שובל ניצחונות.
הסיוף נחשב לענף ספורט מתוחכם וקשה. הוא דורש כושר מנטלי ופיזי, מחייב ריכוז שיא, קואורדינציה, מהירות וכוח. הוא אחד מענפי הקרב המוקדמים ביותר, וספורט אולימפי ותיק. יש לו חוקים מורכבים ומערכת לבוש קפדנית העוטפת כל פיסת עור, מכף רגל ועד ראש, כולל שכבת ביגוד חשמלית שנגיעת הרומח בה מדליקה נורה ומסמנת למי נזקפת הנקודה. יום לימודים ארוך רק להתלבש. השקט על מסלול הקרב מופתי, הראש בתוך מסכה, הקהל לא רואה פנים, לא הבעות, ולא פלא שאור הזרקורים והתקשורת יעדיפו תמיד את האקשן של ענפים סקסיים יותר. ואולי הם פשוט מחכים לאחד או לאחת שיביאו הישג בין־לאומי שיוציא את הסיף המקומי לאור, ויחשפו את הפנים שמתחת למסכה המסתורית.
כך או כך, קצת מפתיע שילדה קיבוצניקית תידלק דווקא עליו, ולא תרפה עד שההורים ירימו ידיים וירימו טלפון לרשום אותה לחוג. "בגיל עשר ראיתי סרט שהיתה בו סצנה של סיף", מספרת ליאור, "וזה נראה לי מגניב". אמא ואבא לא ממש התלהבו מהבקשה המוזרה של הבת הצעירה, ונקטו את הטקטיקה המוכרת של אדישות. אולי יֵצא סרט חדש ויביא לה ג'וק אחר, פשוט יותר. אבל זה לא עבד. אחרי כמה חודשים של עקשנות וקידוחים נשברה אמא, הקלידה "סיף" בגוגל והתקשרה למספר הראשון שקפץ. מעבר לקו ענו לה במועדון האולימפי בכפר סבא, אלא שהיא פספסה את המילה אולימפי ואת המשמעות שכאן מכוונים גבוה. חוג בשביל פאן זה לא כאן. בתוך חודשיים כבר היתה תחרות, והילדה החדשה שצנחה למועדון קטפה את הגביע מול עיניים פעורות. היא הוכיחה שכישרון יש, בערמות, ושבסרט שלה היא הבימאית. ובימאית קשוחה, אחת שדורשת עבודה קשה.
השגרה של ליאור, תלמידת כיתה י' בבית ספר חוף השרון, צפופה ומאתגרת. היא מתאמנת שישה ימים בשבוע, שעות ארוכות. המשפחה כולה מגויסת להסעות ותומכת לוגיסטית, כולל הסבים משני הצדדים. יש לה שני אחים גדולים זיו (בת 21) ונועם (בן 19), והורים גאים חברי יקום - אמא מרים, מנכ"לית איגוד התעשייה הקיבוצית, ואבא אסף, איש הייטק עם רקורד של שחקן ומאמן כדור מים.
יש לך זמן לעוד דברים?
"אני מנסה למצוא זמן, וזה לא פשוט. במשך השבוע אני באימונים, ובסופי שבוע יש תחרויות בארץ ובחו"ל. אבל לא רציתי לוותר על חיי החברה, ואני אוהבת מאוד להיות עם החברים שלי. חשוב לי גם לעשות בגרות ולשמור על ציונים טובים. זה קשה, אבל אני מסתדרת".
מה נותן לך הסיף בחיים?
"הרבה. הוא נותן לי מוסר עבודה ומשמעת עצמית. הוא מלמד אותי שצריך לעבוד קשה בשביל להגיע לאן שחולמים, ושדברים לא באים בקלות. הסיף דורש הרבה זמן ואנרגיה, ובעקבותיו למדתי לעשות סדר עדיפויות ולהחליט מה חשוב לי. אני לומדת ממנו הרבה, וכל יום עוד משהו".
קצת מבהיל הדקירות שלכם. זה כואב?
"אנחנו עם הרבה מגינים עלינו. אבל צריך להפעיל כוח כדי שהלחיצה תהיה חזקה מספיק, אחרת המנורה לא נדלקת. אם היריבה אגרסיבית, וזה קורה, זה די כואב, ויש קצת סימנים כחולים".
מכוונת לאולימפיאדה?
"אני אוהבת יותר להסתכל לטווח הקרוב, כדי לא להיאבד בטווח הרחוק. המטרה היא לשבור את השיא של עצמי. התוצאה הכי טובה שלי בחו"ל היתה השנה, בגרמניה, כשסיימתי במקום השישי מתוך 170. המטרה שלי לשנה הבאה היא להשיג מדליה בחו"ל, וכן - כמו כל ספורטאי - גם להגיע לאולימפיאדה. אבל אני אוהבת לטפס למעלה צעד־צעד".
והיא מטפסת בבטחה, בצעדים מרשימים, אלא שבארצנו דלת־התקציבים קשה מאוד להתפתח ברמות הגבוהות ללא תמיכה. הסיף הוא עסק יקר מאוד, והמימון כרגע מתחלק בין איגוד הסיף והמשפחה, שמוציאה מכיסה עשרות אלפי שקלים בשנה.
"ליאור נמצאת בשלב קריטי של התפתחותה המקצועית", מסבירה מרים. "היא זקוקה למעטפת שנדרשת לספורטאי: מאמן צמוד, ייעוץ תזונתי, ייעוץ מנטלי, ציוד ויותר מחנות אימונים. חוסר באמצעים שווה פחות הישגים. ליאור מגיעה לתחרויות עם הכנה מועטה. היא לא מכירה את המתחרות שלה, וזו עמדת נחיתות".
איגוד הסיף רואה בליאור פוטנציאל אדיר לייצג את ישראל באולימפיאדה, אך אין לו היכולת לעמוד בכל ההוצאות. לכן הוא חובר למשפחה בניסיון למצוא עבורה ספונסר שיסייע במימון. כמו שזה נראה כרגע - עם הנחישות, הצניעות והעוצמה שבה - ליאור תגיע לטופ ותביא הרבה כבוד. אבל בינתיים נחוץ הגוף שיהיה די ערני לזהות את הפוטנציאל למדליה אולימפית כבר עכשיו, ולקפוץ על העגלה הדוהרת.
הדחיפה של ליאור למצוינות באה מכם, ההורים?
"זה לגמרי שלה. היא ילדה הישגית, תחרותית, שאוהבת להיות בהובלה. היא אסטרטגית, וזו תכונה חשובה מאוד לספורט אסטרטגי. בגיל צעיר מאוד היא ידעה להוציא מעצמה את המקסימום ולספוג הפסדים בדרך להצלחות".
אומרים שזה ספורט אצילי.
"צריך הרבה סבלנות רק בשביל ללבוש את כל השכבות והפריטים של מערכת הלבוש שלו. יש כאן מרכיב של משמעת, וכל המשמעות של ההתארגנות לקרב היא ממש כישורי חיים".
מה את מאחלת לה?
"שתמשיך לעשות בתשוקה את מה שהיא עושה, ושתגיע להישגים שמגיעים לה".
נו, יש ספונסר בקהל? מישהו?
