עברית קשה שפה - כך אמרנו, לגלגנו ואף שוררנו על העברית של העולים החדשים. ואם העברית היא שפה קשה, על אחת כמה וכמה העברית התנ"כית, ואולי קשה אף יותר למי ששפת אמו מלידה היא העברית המדוברת, הצברית, הישראלית, ההולכת ומשתלטת לא רק על שפת הדיבור, אלא גם על שפת הספר של עם הספר.
"מלמדים דור שלם הגדל על מחשבים". זמרן, צילום: אלבום משפחתי"מלמדים דור שלם הגדל על מחשבים". זמרן, צילום: אלבום משפחתי
"מלמדים דור שלם הגדל על מחשבים". זמרן, צילום: אלבום משפחתי
("מלמדים דור שלם הגדל על מחשבים". זמרן, צילום: אלבום משפחתי)
לאחרונה יצא לאור בהוצאת "אח" הספר "מקרא בראש הנקרא - חלון נפתח לשפת התנ"ך" מאת אביה זמרן, חברת קיבוץ מצובה. הספר מיועד בעיקר (אך לא רק) למורי התנ"ך, ומכוון כולו - בדרכים מגוונות וייחודיות - ללמד, להנגיש ולקרב את לשון התנ"ך לתלמידים.
זמרן, מורה בתיכון סולם צור זה 35 שנים, מתמקדת כבר עשרים שנה בהוראת התנ"ך. "בחרתי במקצוע מתוך תחושה עמומה שיש משהו לקוי, משהו חסר, שעליי לפענחו ולמצוא כלים לפתרונו", סיפרה לידיעות הקיבוץ.
"תמיד סברנו, כמובן מאליו, שדוברי עברית מבינים את שפת המקרא, שפת התנ"ך, מה שמתברר כמוטעה מן היסוד. גם לי לקח זמן להבין שיש כאן אבן נגף המקשה על ההבנה וממש מציבה חומה לתלמידים.
"בהיעדר תשתית של הבנה מדויקת ואמיתית של הכתוב, קשה לשאוף להבנה מעמיקה של הרעיונות, של דרכי העיצוב, של ההיסטוריה ושל התרבות. הדרישות שלנו מבוגר מערכת החינוך הן ברמות חשיבה גבוהות, וכדי להגיע לכך אי אפשר ללא הבסיס וללא התשתית המדויקת של השפה".
וכיום מדובר על כוונת משרד החינוך לחייב מורים ללמד תנ"ך רק עם הטקסט המקראי, כלומר ללא כל חומרי עזר.
"נכון. מפקחי המקצוע טוענים שהתלמיד צריך לדעת לקרוא בתנ"ך כפי שהוא, ללא עזרים כלשהם. אני מניחה שזה לא יעבוד. למורי התנ"ך יש הרבה ספרי עזר, וחלקם ממש טובים. אני לא מבינה מה רע בספרים הללו, המנגישים את הנושא.
"בכיתות הצעירות נדרש טקסט עם ביאורי מילים, איורים וציורים, עזרים ומפות שיבהירו איפה הסיפור קורה. וכך גם בחטיבת הביניים - דרושים עזרים וטבלאות שינהירו את הסיפורים. בחטיבה העליונה, בלימוד לקראת הבגרות, יש סיכומים, צירי זמן, אפשרויות להפוך את הטקסט לידע נגיש וזכיר.
"ברור שהכוונה היא, בסופו של דבר, שהתלמיד יֵדע לקרוא את התנ"ך בעצמו, כפי שהוא כתוב, אבל צריך לזכור שאנחנו מלמדים דור הגדל על מחשבים ועל גירויים טכנולוגיים רבים. נדמה לי שהאמירה הנכונה כאן היא שאם אתה לא יכול לנצח אותם - זרום איתם.
"אז אפשר ורצוי להשתמש כחומרי עזר במצגות, בסרטונים ובהמחשות, וכל זאת כמובן בתנאי שהמורה המלמד תנ"ך יזכור שהמטרה היא הטקסט המקראי וידיעתו.
"ישנה אשליה שמי שמדבר עברית במאה ה־21 יכול לקרוא בתנ"ך באופן עצמאי. ואני טוענת שנער דובר עברית ישראלית, של היום, אינו יכול להבין אפילו פסוק תנ"כי אחד ללא תיווך. כתבתי את הספר למען מורי התנ"ך.
"מצאתי בשטח שרבים מהמורים, אף על פי שהחל מההוראה בחטיבת הביניים הם בעלי תואר ראשון ושני בתנ"ך, אינם מודעים לכך שיש שורה שלמה של הבדלים לשוניים, דקדוקיים, סמנטיים ותחביריים בין השפה המקראית לשפה שאנחנו דוברים ביום־יום. הבדלים אלו יוצרים מסך של מוזרות וניכור בין הקורא של היום לבין היכולת להבין באמת את הנקרא במקרא".
איך את מציעה לפתור את הבעיה?
"בספרי אני מציעה לשלב בהוראת המקרא את הוראת לשון המקרא. אני נותנת למורים את טבלת כל ההבדלים החייבים לשכון בדי־אן־איי התודעתי של כל מורה לתנ"ך. בכל שיעור ובכל פרק עומדים לרשות המורה והתלמיד תרגילים של הבנת לשון המקרא.
"תרגול אינו מילה גסה. כל מיומנות נרכשת לאחר תרגול. המורה עצמאי לבחור במינון הנכון לכל שיעור. בספר שלי ניתן למצוא דוגמאות של תרגילים שהמורה יכול לבחור כהכנה או כהשלמה לשיעור, או ביצוע בשיעור עצמו. התרגול הזה אמור להתחיל כבר בכיתה ב' ולהימשך עד התיכון.
עטיפת הספרעטיפת הספר
עטיפת הספר
(עטיפת הספר)
"בזמנו יצאה סדרת ספרי תנ"ך בהוצאת ידיעות, שנקראה 'תנ"ך רם'. הרעיון היה שבטור מקביל לטקסט המקראי יהיה תרגום לשפת ימינו.
"המחבר אברהם אהוביה מנצר סרני והמו"ל של ידיעות אחרונות זכו אז לשצף קצף ולביקורות קשות ביותר, אבל לדעתי יוצרי הסדרה זיהו נכון את הבעיה, שהנוער לא מבין את שפת התנ"ך. רק הפתרון שהם הציעו נתן להם פרשנות ready made, במקום עידוד לקריאה עצמאית".
כלומר, בעינייך זה היה פתרון נכון?
"לא. הם בעצם נתנו לתלמידים דגים, במקום לתת להם חכות. אני טוענת שלאט־לאט, בעזרת התרגולים הקטנים, יתחיל התלמיד להבחין ולהכיר בהבדלים שבין רובדי השפה, ואז במפגש הבא עם אותה תופעה, עם אותו הבדל, הוא כבר יבין".
ומניסיונך, את חושבת שזה יעבוד?
"אני מנסה את הדרך הזאת כבר יותר מעשרים שנה. בתחילה יש תחושת מוזרות. זה כמו ללמוד שפה זרה, אבל אני מרגישה שעם הזמן הולכת ומשתפרת הבנת הנקרא אצל התלמידים שלי. לצעיר בימינו אין כל סיכוי לדעת ש'וַיַעַן' פירושו הוא ענה, או שהמשמעות של 'וַתֵּבְךְּ' היא שהיא בכתה.
"אם לא יסבירו לו ש'גוי' הוא עם, ולא לא־יהודי, שלהכות זה להרוג, או ש'השומר אחי אנוכי' הוא משפט שאלה - הכתוב יישאר עבורו מעורפל ומחורר.
לצערי הרב, אני לא מכירה אף בלשן או חוקר מקרא שמצא לנכון להציע לקורא מיפוי מסודר של ההבדלים בין שני רובדי השפה. כבר יותר מעשור אני מציגה את משנתי בהשתלמויות מורים, בסמינרים וכדומה, עד שהחלטתי להפוך את השיטה לספר עזר למורה, אבל גם לציבור הרחב.
"השתדלתי בספר להפגיש ולקרב בין שני מופעי הקצה של השפה העברית, ואני מקווה שעבודתי זו תישא פרי".
עם כל הקושי בהוראת התנ"ך והתסכול, הן של המורים והן של התלמידים, נשאלת שאלה פרובוקטיבית: למה בכלל חייבים ללמוד תנ"ך, מה גם שמתחילים בלימודי התורה כבר בכיתה ב'.
"התשובה היא חד־משמעית: התנ"ך הוא יצירה ענקית. היא מעין בסיס ותשתית לתרבות העם שלנו: החגים, הקשר לארץ, הערכים המבוטאים בסיפורים השונים, המנהגים. סיפורי המקרא, בין שהיו ובין שלא היו, יושבים בתודעה העמוקה שלנו ויוצרים גרעין משותף לכל הפזורות, העדות וחלקי העם".