שם הרומן החדש של נועה זית, בת וחברת גשר, "לתפארת מדינת ישראל" (הוצאת איפאבליש) מתעתע. הספר מביא שני קולות של גיבורים שנמצאים משני צידי המתרס החברתי: נורית, בת הקיבוץ שבעמק, ודויד, מעיירת הפיתוח הסמוכה בית שאן.
העלילה מתרחשת בעמק לוהט, בין שדות הכותנה ובריכות הדגים, ומבוססת על סיפורי השניים, בני הדור השני לקיבוץ ולמדינה, דרך מונולוגים שמסתיימים בדיאלוגים של אהבה.
נורית מתארת את שעבר עליה בשנות בגרותה בקיבוץ, ואילו דויד הנגר מספר על עבודתו כשכיר בבתי החברים. לא אחת נדמה שנורית נוכחת בזמן שדויד מספר. כך מסמלים השניים את ה"מצב הישראלי" לאורך שנים.
ציטוט של דברי נורית מתוך הספר: "כששאלתי אותו לדעתו על מישהו, אמר, הוא בסדר. ככה אמר על כל אחד ששאלתי, אפילו את השמות הוא לא תמיד זכר. שאלתי אם הוא באמת לא מבחין בין האנשים, ואם אין כאלה שמוצאים חן בעיניו יותר או פחות, והוא אמר שהוא לא מתעמק בזה.
"אני שם את כולם מאחורי גדר – הם חברי קיבוץ ולקוחות, ואני בא לתת להם שירות. ואתה לא נותן לאף אחד לעבור את הגדר? לא. אז איך קרה שדווקא אלי התקרבת? שאלתי. נורית מתוקה, הוא אמר, את עמדת בצד".
הסיפור האנושי, שיעורר בקרב הקוראים תחושות של הזדהות ואהבה, מגיע לאחר ספרה הראשון של זית "ארבע אחר הצהריים" (הוצאת מטר, 2009) שזכה בפרס ספיר על ספר ביכורים.
בספרה הקודם תיארה נועה זית את שנות ילדותה ונעוריה של נורית (גיבורת הספר הנוכחי) בקיבוץ שבעמק הירדן. נורית היא נערה חריגה בשולי החברה הקיבוצית, שעוברת להתגורר בחיפה ובתל אביב, אבל גם שם לא מוצאת מנוח לנפשה המסוכסכת.
היא חוזרת ללדת לבדה בקיבוץ פרי אסור של פגישה מזדמנת. באמצעות הספר מדברת זית על קריסת החברה הקיבוצית והישראלית מאז שנות הארבעים המאוחרות ועד הלום.
התחלת לכתוב את הספר החדש מיד לאחר שסיימת את הראשון ב-2009?
"לא ממש. היו לי הפסקות גדולות בכתיבה והוא הבשיל לאט. ניסיתי לעניין בו הוצאות גדולות, אבל הספר נדחה על ידן. בסופו של דבר הוציאה אותו הוצאת ספרים דיגיטלית, שגם הדפיסה אותו על נייר והוא מגיע לחנויות בימים אלו".
הגיבורה נורית כיכבה גם בספרך הקודם. האם מדובר בבת דמותך?
"אכן כן, אבל חלק ממה שעובר עליה הוא מומצא וחלק אכן קרה במציאות. כמו לגבי הבחור אליו היא מדברת".
ויהיה המשך לשני הספרים של נועה-נורית?
"אני ממש לא יודעת. ימים יגידו".
