"בחורף האחרון הבנו שסבא מיכאל, האהוב שלנו, נמצא בדרכו למסעו האחרון. בקשתו של האיש היקר הייתה לאפשר לו לעבור את המסע בביתו. המשפחה הקרובה נרתמה מיד למשימה במסירות מעוררת הערכה, ובתקופה הזאת נרקם אצלי הספר. קראתי לו 'שיר שבא מרחוק'".
את הדברים האלו כתב ליאור פלג מקיבוץ רוחמה באתר מימון ההמונים הדסטארט, שדרכו הוא מקווה לגייס את הסכום הדרוש להוצאת ספרו הראשון, שעניינו נושא המוות והפרידה מאדם יקר בדרכו האחרונה.
סבא מיכאל הוא מיכאל קניגספלד ז"ל, חבר רוחמה, שחלה במחלת הסרטן והלך לעולמו בפברואר השנה והוא בן 77. את התקופה האחרונה בחייו עשה מיכאל בביתו בקיבוץ כשהוא מוקף באשתו אורה ובילדיו - מיכל, יפתח ויובל.
ליאור, בעלה של מיכל, מציין שהאופן שבו עזבו הכול זוגתו ואחֶיה ועברו לטיפול המסור באביהם, החזיר אותו למקום האינסטינקטיבי הראשוני שבו הורים מטפלים בילדיהם, ולאחר מכן הגלגל מתהפך והילדים מטפלים בהוריהם המזדקנים.
"הבית התנהל כרגיל", הוא מספר, "היו ארוחות ערב משותפות, סבא מיכאל שכב בחדר שלו, ומי שרצה נכנס אליו. גם הנכדים נכנסו אליו. כל אחד פעל איך שהוא הרגיש. מתוך המקום הזה נולד אצלי הספר".
איך התייחסו הנכדים לסבא החולה?
"אני יכול לציין איך התייחסו הילדים שלנו. כל הזמן היה מגע סביב מיכאל, ועשו לו עיסויים. מאור בן ה־12, בננו הבכור, נכנס באופן טבעי לגמרי לחדר של סבא ועשה לו עיסויים. נתנאל בן השש, שהיה מחובר מאוד לסבא, בחר להתנתק ממנו.
"זו הייתה הדרך שלו להתמודד עם המצב. מרים בת הארבע, בתנו הצעירה, הביאה לסבא בובה או שמיכה, ובעצם התייחסה אליו כאל פעוט בגיל הרך שצריך טיפול אוהב וחם. לא ישבנו עם הילדים והסברנו להם את המצב. פשוט התנהלנו, ודרך ההתנהלות הטבעית שלנו עבר המסר לילדים".
זה היה גם מסר של פרידה?
"המסר היה שהמוות הוא חלק מהחיים, ושבעצם החיים הם מעגל ואנחנו מקבלים את זה. הכול ממשיך להתנהל בבית כרגיל, ועם זאת אנחנו מטפלים בסבא ומלווים אותו בדרכו האחרונה מהבית".
ואחרי המוות של סבא מיכאל, איך הם התמודדו עם חסרונו ועם העובדה שהחיים נמשכים בלעדיו?
"זה לא שאין כאב, וזה לא שאין עצב, אבל יש גם נחמה. המסר של הספר שכתבתי הוא שקיימת גם איזושהי נחמה לאחר המוות".
טקס מעבר
ליאור פלג (47), בן קיבוץ מפלסים, עבר לרוחמה לפני כעשרים שנה בעקבות נישואיו למיכל (44), בת הקיבוץ, דור שלישי ברוחמה מצד אמה.
המקצוע שממנו הוא מתפרנס אינו שגרתי. הוא אומן קעקועים ומתכוון לפתוח סטודיו לקעקועים בביתו החדש בקיבוץ, שבנייתו הסתיימה לא מזמן. "זה מקצוע מיוחד", הוא אומר, "ואני גם רוצה לפתח את זה לתחום מיוחד יותר, של ליווי רוחני בעזרת קעקועים.
"אני בעצם מחפש לתת משהו עמוק יותר באמצעות הקעקועים, לעבור איזשהו תהליך עם המקועקע שלי. בעבודה שלי אני מקלף קליפות ומגיע עמוק, ובעצם מזמן למקועקע קעקוע שהוא גם קמע של העצמה. אני עוסק בתהליך שהוא גם טקס מעבר וחניכה, ורוצה שזה יהיה משמעותי יותר. זה הכיוון שאני הולך אליו".
איך התעורר בך פתאום הרצון לכתוב ספר?
"בזמן שמיכל והאחים שלה נרתמו באופן מעורר הערכה לטיפול באביהם שחלה בסרטן, האימא שלהם אורה לקתה בשבץ מוחי. אם עד אז ליוותה אורה את מיכאל בכל שלבי המחלה, מאותו רגע תפסו הילדים פיקוד, ועקב הנסיבות נעדרה מיכל הרבה מהבית.
"נשארתי עם הילדים לבד, ובגלל המצב המורכב נוצר קושי רב ומתח בינינו. באיזשהו שלב אמרתי למיכל שאי אפשר להמשיך ככה, ושהיא צריכה גם להיות בבית עם הילדים. ואז היא אמרה לי את המשפט שלא אשכח לעולם: 'יש פה שיעור לחיים לילדים. שישבו ויסתכלו'.
"מאותו רגע לקחתי צעד אחורה ואמרתי לעצמי שבאמת יש פה שיעור של התנהלות נכונה, של דוגמה להתנהגות ערכית שהילדים שלנו לומדים אותה, ושחררתי את מיכל לעשות את מה שהכי נכון מבחינתה.
"בשבועיים האחרונים של המסע של מיכאל ישבתי בבית לפנות בוקר מול המחשב, וצפיתי בסרט דוקומנטרי על ספר המתים הטיבטי. פתאום, בשבריר של שנייה, התיישב לי כל הספר שלי בראש".
איך זה בדיוק קרה?
"קשה להסביר את זה. הספר במלואו ישב לי בראש, ולא היה בו מקום לשום דבר אחר. הערתי את מיכל ואמרתי לה: 'תקשיבי, שלחו לי ספר'. היא אמרה לי חצי ישנה: 'מה אתה רוצה? שחרר אותי'. אמרתי לה: 'אני לא יודע מה לעשות'. ואז היא אמרה לי: 'תכתוב אותו'.
"לקח לי שבוע להעלות את הדברים על הכתב. את הבית האחרון כתבתי מיד לאחר שמיכל סיפרה לי שמיכאל נפרד מאיתנו. ככה הספר הגיע לעולם. אני מרגיש כמו צינור שהעביר משהו שנשלח אליו ממקום אחר".
פלג שאב את ההשראה מספר המתים הטיבטי, העוסק בנושא החיים והמוות על פי הבודהיזם הטיבטי. כשהעביר את ספרו 'שיר שבא מרחוק' לידידתו ליסאן לאופר, שאיירה אותו בצורה נפלאה, היא בחרה לצייר דמויות אינדיאניות מצפון אמריקה.
מתוך הספר: "הגענו לכפר, הוא זרח וזהר/ מרחוק התנגן הניגון המוכר/ לפתע פתאום נפתחו השמים/ ושש עלמות חן גלשו אל המים// הן ריחפו שם בחן, בפיהן שיר מזמור/ בנות מסדר הרקיע, אחיות של האור./ לבושות שמלות חג, עטופות בלבן/ לקחו הן את סבא לעבר ענן."
"התובנות של הספר", אומר פלג, "הן שלא צריך לחשוש מהמוות, שאפשר ליצור הזדמנות של פרידה משני הצדדים, שמי שהולך לצד השני עושה זאת בבטחה, ומי שנשאר פה עושה זאת בהשלמה מסוימת ויודע להתנחם. הספר מספר את מה שקרה אצלנו בבית, אבל בצורה קצת שונה. אצלנו היה מגע, ובספר יש שיר.
"הסבא בספר יוצא לדרכו האחרונה, ואז הוא שר את השיר שלו. האֵם, בתו, שומעת ברגישות שלה את השיר, ויוצאת עם הסבא לשיר את השיר שלו. היא לוקחת למסע הזה גם את הבן שלה. גם אצלנו יצא סבא מיכאל למסע האחרון. הילדים שלו, ובהם זוגתי, נכנסו לעניין, והכול התנהל בצורה טבעית. הנכדים חוו את זה, וככה הם ליוו אותו בדרכו לעולם הבא".
למי מיועד הספר?
"הספר הוא בעצם ספר לילדים, למשפחות ולאנשי מקצוע בתחומי החינוך והנפש. הוא עוסק בנושא הטעון של פרידה ומוות, אבל מביא את הנושא מזווית ראייה שונה. הוא מסמן לילד שהמוות הוא נושא כאוב, אבל ניתן ורצוי לדבר עליו. הוא אמנם ספר לילדים, אבל צריך מבוגר שיקרא אותו איתם כדי לגשר ולהנגיש להם את הנושא".
בספר עשרים עמודים, והוא ניתן לרכישה מוקדמת עד 20 בדצמבר באמצעות אתר הדסטארט תחת הכותרת 'שיר שבא מרחוק - ספר מסע'. "הרבה אנשים טועים לחשוב שמדובר בתרומה באתר למימון המונים", מציין פלג, "אבל למעשה מדובר בקנייה מוקדמת של הספר. אנשים המעבירים את הכסף לאתר יוכלו ליהנות מהספר, ובד בבד ישתתפו במימוש הפרויקט ובהוצאתו של הספר לאור".
אילו תגובות אתה מקבל ממי שקראו את הספר?
"אנשים אומרים לי שזה ספר מיוחד מאוד, ושהם מרגישים שהוא מגיע ממקום רחוק ואחר. אנשי המקצוע בשירות הפסיכולוגי באזור שלנו מתפעלים מהספר ותומכים בו מאוד. הוא מדבר על נושא המוות באופן מזמין ולא מרתיע. הקורא יוצא ממנו מנוחם וחזק יותר".
