11 שנים תמימות מאז נפל בנה הבכור אל"מ צביקה לופט במלחמת לבנון השנייה כתוצאה מכשל טכני במסוק האפאצ'י שאותו הטיס, גזרה על עצמה אמו, הציירת ואשת החינוך לשעבר תלמה לופט, שתיקה אמנותית.
עד לחודש האחרון, אז נפתחה בגלריה בראש הנקרה התערוכה החדשה שלה "פריצה", ובה עבודות שמן ואקריליק על בד ונייר שמבטאות בסגנון מופשט עם מרכיבים פיגורטיביים סערת נפש לצד שלווה.
בעבודותיה של חברת ראש הנקרה, שגם אמה ציפורה דובי ז"ל מאשדות יעקב איחוד הייתה ציירת מוערכת, ניתן להבחין באש בוערת ומכלה לצד אש מחייה, נוף רחב לצד סביבה אינטימית ופיוטית.
על אחד מהבדים של לופט מבחינים בצלליתו של מסוק מרחף בשמיים, שזנבו עוקץ את גבו כמו היה עקרב אובדני. בציור אחר בן אנוש שמביט בלהבה גדולה שצורת אדם או ציפור לה, והיא נוסקת לשמיים בוערת ומדממת.
למרות תחושת המוות שניבטת מהציורים, אפשר להתרשם שלופט קודרת פחות מבעבר ומנעד הצבעים שלה בהיר ואופטימי יותר. היא עצמה מעדיפה שלא להכביר במילים על העבודות שמאכלסות את הגלריה.
"בדרך כלל נראה לי לא נכון להעמיס במילים שיתמכו, כקביים, בציורים או באמנות מילולית אחרת", היא אומרת בהתייחסה לתערוכה שבאה לאחר שנים של אלם יצירתי. "הייתי רוצה להאמין שכל אדם, אם רק ייתן לעצמו שהות להתבונן, יחוש וימצא בעצמו את מה שיש בציור לפניו".
בהמשך הדברים מדברת תלמה לופט על צביקה הבן, שהיה מיועד לגדולות בתחום הפיקוד בחיל האוויר: "ב-24.7.2006 שקעה האדמה תחתיי. אבדו הצבעים. אבדה השמחה וגם שמחת היצירה. בני בכורי, חמוד נפשי, נפל במלחמת לבנון השנייה. מה זה נפל? אבדו חייו, אבד עולמו, לא יראה ולא ישמע, לא יצחק ולא יכעס ואני לא אוכל יותר לחבקו, לנשקו, להתענג על העולם שהוא בתוכו.
"וכך לא יכולתי ליצור יותר. רציתי, ניסיתי ולא עלה בידי. העולם סביבי איבד מכוחו ומצבעיו. המשמעות אבדה, 11 שנים חלפו. התעקשתי לנסות ולא הייתי שם, ביצירה". רק בסייפא של הדברים מתייחסת לופט לשם התערוכה בראש הנקרה: "ולפתע, חסמים נפרצו, צבעים פרצו ממני החוצה, ללא הסבר וגם לא חשוב לי איך ומדוע. בתערוכה זו אני חוגגת את תחיות נפשי ותחיות העולם שסביבי".
