דנית רוט אינה זוכרת את עצמה בלי מכחול או כלי ציור ביד. אחרי שנים של יצירה שבהן כבשה את הרשת, תשתתף הצעירה מגבעת השלושה בסוף השבוע (23-21 ביולי) ביריד היוקרתי Parallax Art Fair בטאוּן הול של צ'לסי בלונדון, שאליו מגיעים עשרות אלפי בני אדם. "אני מסתכלת על זה כחוויה, ושמחה שהאיורים שלי עושים את המעבר לאירופה", היא אומרת.
רוט בת ה־27 היא הבת השלישית מתוך ארבעת ילדיהם של איציק ואתי. היא גדלה בגבעת השלושה, ולמדה בתיכון בקיבוץ שפיים. "תמיד ציירתי", היא מעידה על עצמה.
"גם בבית הספר, במקום חומרי לימוד העדפתי לאייר. בתיכון בקיבוץ שפיים גיליתי חדר אומנות מושקע וזמין. היה לי שם המון מרחב יצירתי ותמיכה מחבקת ממערכת החינוך. רוב ילדותי הייתה התקשורת שלי דרך הציור".
באחד המקרים ניגשה רוט למבחן, שאליו לא ממש למדה, ובכל זאת קיבלה את הציון הגבוה ביותר. "פשוט הפכתי את דף המבחן ואיירתי, והמורה נתן לי מאה", היא נזכרת.
"הקיבוץ תרם ונתן לכל ילד לפתח את הכישורים שלו בכל דרך. זה נתן לי ביטחון שגם אם לילד יש קשיים, המורה לא ייתן לו על הראש אלא יעצים את החלק הטוב בו. זה מה שנתן לי בית הספר הקיבוצי - מרחב להבעה עצמית".
עם השנים החלה רוט להשתתף בתערוכות קטנות, ואף הציגה את ציוריה ביריד שהכנסותיו הוקדשו למען נפגעות תקיפה מינית. היא עובדת כמעצבת גרפית בחברת הענק playtika, שלפני כמה חודשים נמכרה ב־4.4 מיליארד דולר.
"בישראל קשה מאוד להיות יוצר. אתה צריך לעבוד במקביל, ואי אפשר להתפרנס מזה ממש. יוקר המחייה כאן אינו מאפשר להתקיים רק מאומנות. פה אנחנו עסוקים יותר בהישרדות. השאיפה שלי היא להתפרנס מהיצירות שלי ולשבור גם את המחסום הזה", היא אומרת.
אחרי יום עבודה חוזרת רוט אל חדרה בקיבוץ, ושם היא יוצרת אל תוך הלילה. "האופי השקט של גבעת השלושה, שבו הפעילות מסתיימת בשבע בערב, נתן לי מרחב ליצור. כשהכול שקט, וכשאת בחורה צעירה בקיבוץ, את רוצה ליצור החוצה, וזה מאפשר לי להיכנס למדיות החברתיות ולחקור על אומנים ברחבי העולם".
היא מאיירת בעיקר נשים. "נשים הן כוח, ואני אוהבת להשתולל איתן בצבעים. תמיד נהגתי, גם בילדות, לצייר דמות ולהמציא לה סיפור. בכל דמות יש משהו ממני, והרבה אומרים שיש דמיון בין הדמויות לביני. אולי הדבר נובע מזה שאני מדברת המון לעצמי תוך כדי היצירה", היא אומרת בחיוך.
רוט החלה את דרכה בציורים על בד קנבס, ומשם עברה לאיור בשיטת דיגיטל ארט - ציור על לוח מחשב המתורגם בתוכנת ציור, טכניקה שרבים בעולם עברו אליה. "זה נשמע קר ומנוכר", היא אומרת, "אבל כשהאיור יוצא מהמדפסת הוא מקבל חיים".
התגובות בקיבוץ, בקרב חבריה ובקרב העוקבים אחריה בפייסבוק היו נלהבות. "האומנות שלי מצליחה לתקשר. זה פופי מאוד, ואני יודעת שאנשים מצליחים להתחבר", היא אומרת.
כעת מגיעה ההזמנות הגדולה לפרוץ את גבולות המדינה ביריד האומנות בלונדון. בתחילה חשבה רוט שההודעה על היותה משתתפת היא מתיחה, אך מהר מאוד הבינה כי מנהל התערוכה בכבודו ובעצמו הזמין אותה לאחר שנחשף ליצירותיה באתר שלה.
"מגיעים לשם 210 אומנים מכל רחבי העולם, כל אחד בתחומו, וכל אחד מקבל חלל שבו הוא תולה ומציג את היצירות שלו. אשתקד עברו שם 40 אלף איש, שיכולים להסתכל או לרכוש. מסקרן אותי לדעת איך הקהל האירופי יגיב לציורים שלי. אני שמחה על ההזדמנות שהם ייחשפו לעוד עיניים, לא רק לקהל המצומצם שלי".
את רואה בזה נקודת שיא או נקודת זינוק?
"הייתי רוצה מאוד שהאירוע הזה יהיה נקודת פתיחה. כן, הייתי רוצה בסופו של יום להתפרנס מהעבודות שלי. אני רואה בזה חוויה, זה הכי חשוב לי, ואם אמכור זה יהיה בונוס. אני באה כדי להוקיר תודה על השנים שבהן יצרתי בקיבוץ, בפינה השקטה שלי".