שורה של עבודות במגוון רחב של טכניקות, שופעות אמירות פוליטיות והומניסטיות, ידברו על משמעות הפליטות, הבית הפרטי והציבורי, חברה בטראומה, האישה והכיבוש ועוד בתערוכה שתפתח ב-20.5 בגלריית השלום במרכז האמנות המשותף בגבעת חביבה.
"כל המשתתפים אזרחי ישראל שמאמינים כי קולם לא יכול להיות דומם וחסר השפעה", מסבירה ענת לידרור, מנהלת מרכז האמנות ואוצרת התערוכה. "הם מאמינים בחופש דיבור בזמנים של הדממה, ודוגלים בכך שהאמנות היא המעוז החופשי. בזמנים של השתקה וניסיונות להשתיק קולות שלא מתיישרים עם הימין, אל לאמנות לשתוק ועליה לדבר כפי שרק היא יודעת".
לידרור מעריכה שמשרד התרבות לא יברך על התערוכה שאצרה, ושמעטות הגלריות שהיו מאפשרות לעצמן להציגה במרחב הציבורי. "אני יכולה רק להודות שמנכ"ל גבעת חביבה, יניב שגיא (עין השופט), הוא אדם אמיץ.
"לא פשוט לעמוד מאחורי תערוכה כזו בזמן שמתקיימות חגיגות וישנם אירועים המציינים 50 שנה לשחרור ירושלים וניצחון בששת הימים. כאן מדברים על הנזק ההיסטורי שגרמה המלחמה והביא הכיבוש למדינה".
בין העבודות שיצרו צמדי האמנים שחברו יחד אפשר למצוא כמה בולטות. הגר מיטלפונקט וקטיה איזבל פילמוס יצרו את המיצב אלמנת הקש.
מדובר בשמלה בגודל טבעי העשויה מקש, והנה ההסבר: הנוהל הצה״לי אלמנת קש הוא טכניקה קרבית הכוללת השתלטות על בית אזרחי, הכנסתם של תושבי הבית לאחד החדרים בליווי אבטחה והכנתו לשהייה וללחימה של שעות בודדות עד מספר ימים.
במהלך ששת הימים שאחרי פתיחת התערוכה יקימו האמניות מחנה בגלריה, ישהו וילונו בחלל ובזמן זה יצפו את העבודה בקש. מיצג שיתפרס על פני שישה ימים כפעולה מקבילה בממד הזמן למלחמת ששת הימים.
ואחד לשנה הבאה שמה של העבודה המשותפת שהציבו בתערוכה צביקה אלטמן ומוחמד אבו רקיה. העבודה, על פי עדות השניים, נוצרה "מתוך כאב עמוק ותסכול מתמשך מן המצב שבו אנו חיים ומתוך אמונה שדבר לא ישתנה כאן בקרוב.
השנה, כל הגופים הפוליטיים הישראלים והפלסטינים יציינו את האירוע כל אחד לפי השקפת עולמו: 50 שנה לכיבוש, להתיישבות, לאיחוד ירושלים או לדיכוי".
לכבוד האירועים הרבים מציג אלטמן עוגת יומולדת 50 עליה הציב גדר תיל. צביקה רואה בחלומו את חומת ההפרדה הולכת ונבנית ויוצרת הפרדה מוחלטת למשך דור אחד שלא ידע מחסומים, מעצרים, חיפושים ופיגועים. דור חדש שיצליח לכונן שלום.
עבודת מסבחה של אבו רקיה מבוססת על 50 לבבות שרופים בתנור. המסבחה היא שרשרת חרוזים דתית, שבה בכל מעבר של האצבע על חרוז נאמר משפט המהלל את אלוהים ומרגיע את הנפש.
גם בשעת צרה, מצוקה וחוסר אונים, נהוג לבקש דרכה עזרה מן האל. מוחמד אינו דתי והמסבחה שהוא מציג מוקדשת לדבר מה אחר, לכל שנה בה מתקיים הכיבוש. הלבבות בה כבדים, שבירים.
עוד מציגים בתערוכה נאוה הראל שושני ואחיה דובי הראל, אסד עזי, דניאלה שריה, יעל לב, פאריד אבו שקרה, אבנר זינגר, דגנית שטרן שוקן, ראניה עקל, סמאח שחאדה, עדי בצלאל, מרב היימן, רפי מינץ, גרשון קניספל.
