"הלכנו למקום אחר, אתם זוכרים/ שומעים שם את הרוח מכה בשיבולים/ חיפשנו משמעות כמו תמימים/ זורמים כבני אלמוות ביער החיים/ הלכנו למקום אחר, אתם זוכרים/ שומעים שם את הנחל שוקק בענפים/ ידענו שכולם הרי שונים/ זורמים כבני אלמוות ביער החיים/ היו זמנים שאנשים תמימים רקדו לשמש בהרים/ זה זמן עבר, עבר מזמן עבר מכאן/ האנשים הפכו קשים..." ("מקום אחר").
עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים: עין גב: התסריט הלא מחמיא לקיבוץ - הופך לסרט בית אלפא: מקיבוץ חילוני לקיבוץ כשר צרעה: הקיבוץ מתמודד עם העבר הפלסטיני
גם מי שרחוקים מפואטיקה וממטפורה, לא יתקשו לפענח את כוונת המשורר (והמלחין) דודי גבאי, בשירו הנ"ל - ובשישה נוספים, המוקדשים לאותו מקום אחר, הקיבוץ, ולארכיטיפים קיבוציים, שכולם כלולים באלבום חדש שהוציאה "מאורת הארנב". המוזיקה של הלהקה, שהוקמה לפני שלוש שנים, היא, כהגדרתה, "סיפורים בסגנון בלוז-פולק-רוק, בתפר של הרטרו-בלוז-רוק שנות השבעים, ושומרת על מלודיות פופ עם הטוויסט המיוחד שלה".
דודי, יליד אשקלון, הגיע ל"מקום אחר" - קיבוץ רעים בדרום - לפני 15 שנה, בעקבות אשתו. "הכרנו באירופה, ואחרי שחזרנו ארצה, ואחרי כמה שנים טובות בתל אביב, היא החליטה שמחפשים חיים אחרים, וגררה אותי לקיבוץ", הוא מספר.
"כחניך 'השומר הצעיר' בעבר, הקיבוץ לא היה זר לי". הוא בא עם תואר ראשון במוזיקה, שעשה בארצות הברית, ועם המוזיקה, שאתו כל הזמן, "הרבה יותר מהובי, ממש חצי חיים. גם כשלמדתי לתארים ראשון ושני בכלכלה, וגם בחמש השנים שהייתי מרכז משק בקיבוץ, תמיד ניגנתי, הלחנתי, הופעתי והוצאתי כמה דיסקים, עם כל מיני הרכבים".
ההרכב הנוכחי, "מאורת הארנב" ("כמו המאורה שנופלת אליה אליס מארץ הפלאות, ודברים לא רגילים מתגלים לה בתוכה"), כולל קיבוצניק נוסף, עידן טליאס (מעברות), ואת ארז אזולאי, לילי בכור ועופר סלומון, כולם מוזיקאים מקצועיים, שאינם קיבוצניקים, אבל אימצו בשמחה את הקונספט שבחר דודי לאלבום הראשון: הקיבוץ וטיפוסי הקצוות שלו, ואת הסגנון - "פופ סנטימנטלי, הכי מיינסטרים שכתבתי אי פעם".
העיבודים הם של חברי ההרכב, והייעוץ המוזיקלי הוא של יאיא אהרונוב (ממקימי ה"דג נחש"), שבאולפן ההקלטות שלו, "ג'פטו", הם קיימו את החזרות. "הוא שמע אותנו, ונדלק". ב-19.12 יופיעו ב"היכל הרוק" בגבעת-חיים מאוחד.
המוזיקה והשירים אכן מדליקים. מאחורי כל אחד מהם, מספר דודי, יש סיפור, דמות, שמייצגת פרוטוטיפ קיבוצי: "'הטווס' הוא חבר שיום אחד החליט לעשות קריירה פוליטית, הלך להיות עסקן, ומאז שינה את פניו. השיר כבר הפך לסוג של להיט באזור, כי הוא מתלבש על כל מיני חברים מוכרים. 'סנטיאגו' נכתב בהשראת חבר מוטרף מקיבוץ שכן, שמעולם לא ראיתי אותו בלי הספר 'הזקן והים', וישנה גם סילביה היפה, שהחליטה שהיא לא יכולה יותר, השאירה ארבעה ילדים וברחה לשוודיה, ועוד כמה".
האלבום, מסכים דודי, מבטא תחושות אישיות כלפי הקיבוץ - שילוב של אכזבה ואהבה. "אכזבה, לא מהמקום אלא מהשיטה, מהקונספט, מהעובדה שככל שאתה משקיע יותר, וככל שכוונותיך טובות, ואתה תורם לכלל, לא תמיד אתה זוכה לתגובה חיובית, ולפעמים אפילו חוטף.
"מכאן השם 'מקום אחר': בן משק, או נחלאי, בא לקיבוץ עם המון ציפיות ל'מקום אחר' - לשקט, להרמוניה, לאחווה, ולאט-לאט נחשף ל... מקום אחר, לאינטריגות, קליקות, אינטרסים, וזה מאכזב. מוזיקאים ויוצרים יוצאי קיבוץ, ששמעו את האלבום, מאוד הזדהו עם התחושה. הבינו מייד במה מדובר".
רגע, אז גם אוהב, או לא? דודי גבאי: "אוהב, בטח אוהב. זה הבית שלי, ובית ומשפחה לא עוזבים".