חברי קיבוצים באזור חוף השרון, בתוכם חברי שפיים, יוכלו לצפות ב-25 בנובמבר בהצגה בשם "שייכת", המבוססת על יומניה של יהודית הרמן, בת הקיבוץ שהשתייכה במשך יותר מעשור לכת של גואל רצון.
עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
בית יגאל אלון בגנוסר: הגלריה לאמנות תיסגר
אנסמבל חביבתי: הרכב מוזיקלי תוצרת סמר
מוזיאון "בית אורי ורמי" במאבק על המשך קיומו
הצגת היחיד, שכתב וביים אלירן כספי, תועלה באולם המופעים של קיבוץ יקום על ידי השחקנית שנטל כהן, המגלמת את הרמן. היא הועלתה לראשונה בפסטיבל "תיאטרונטו", וכעת תתקיים במסגרת היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, שמציינת המועצה האזורית חוף השרון מדי שנה במטרה להגביר את המודעות לנושא.
ההצגה מיועדת לבני נוער בכיתות הגבוהות של התיכון, לצעירים, להורים לצעירים, ולכל מבוגר שמתעניין בתופעת ההשתייכות לכתות. מיד אחריה תתקיים שיחה עם יהודית הרמן, שגדלה בשפיים וחזרה אליו לאחר שהשתחררה מהכת, וכיום חיה בו עם חמשת ילדיה.
"אני מתרגשת מאוד לקראת הערב הזה", אומרת הרמן. "בכל הצגה אני עוברת מסע, אבל הפעם מדובר במסע מיוחד מאוד, עם אנשים רבים שמכירים אותי וליוו אותי ואת ילדיי בשנים האחרונות. הרבה אנשים משפיים יגיעו. כל צוות בית הספר של הילדים שלי עומד להגיע, כולל מורות שליוו אותנו מתחילת תהליך השיקום".
ההצגה כאמור, מבוססת על יומניה של הרמן, בהם תיעדה את קורותיה במהלך 12 שנות היותה אחת מנשותיו ואם ילדיו של גואל רצון. "נשאבתי לשם בגיל 17, על ידי מבצע מאוד גדול ומקיף שכלל מאות אנשים(!)", כתבה. "הוצאתי משם ביום אחד ובבת אחת, כשאני בת 29 ואם לחמישה ילדים. היום אני בת 32 ומתמודדת עם מציאות לא פשוטה כאם חד הורית.
"מצחיק לחשוב שלאורך שנים רבות, אף על פי שכבר אז הייתי חד הורית, פשוט לא הבנתי את זה. תמיד חשבתי על החד הוריות כמקום שקשה ובלתי אפשרי להיות בו, ושלעולם לא הייתי יכולה להתמודד עם מצב כזה בחיי. אך נסיבות החיים יותר חזקות מאתנו, והן הובילו אותי בסופו של דבר להתמודדות עם מציאות שלא שואלת אלא פשוט מציבה עובדה ברורה.
"והעובדה שהוצבה בפניי ביום בהיר אחד היתה שכל מה שהכרתי נגמר, והכל משתנה מעכשיו. ממקום שחשתי בו עטופה, שמורה, מוגנת - תמיד היתה בכת המון עזרה עם הילדים, מעולם לא חשתי לבד - מצאתי את עצמי בבת אחת, ממש תוך יום אחד, לבד.
"לא הייתי מורגלת להחליט איך להתמודד עם מציאות חדשה לחלוטין. לאן אני הולכת ובאילו חיים חדשים אני בוחרת. לאורך שלוש השנים שחלפו, גם האימהות שלי עברה עליות ומורדות רבות. מצאתי את עצמי נאבקת עם עצמי פעמים רבות למצוא את האהבה שלי אל ילדיי. את המקום הזה של חמלה כלפיהם, דאגה ומסירות אמיתית, שבו אני מציבה אותם לפניי, את המקום הזה של להיות אימא באמת...".
כיום מרבה הרמן להרצות לפני קהלים שונים על מה שעבר עליה במסגרת הכת.
גם ההצגה המבוססת על יומניה מהווה חלק מתהליך השיקום שלה ושל משפחתה. "היום מאוד התחזקתי והתקדמתי ותפישת החיים שלי חדשה ובריאה", היא כותבת.
"היום אף אדם כבר לא מאיים עליי או מפחיד אותי, ואני כבר לא מפחדת כמו פעם להישאר לבד, או לא להיות אהובה ומקובלת... איני יכולה לומר שאהיה אימא מושלמת, אבל באמת אשתדל להיות שם בשבילם, ולומר להם בכל פעם מחדש שאני אוהבת אותם".
