הטון המהורהר, הטקסט הנוגה (באנגלית) והקול הצלול שנסדק לפעמים, בסינגל ראשון, "אחרי לכתי" מתוך האלבום החדש של נועה בנתור מקיבוץ מעגן-מיכאל - רומזים על מצב הרוח והלך הנפש שהניבו אותם.
עוד על מוזיקאים מקיבוצים:
אחרי האובדן: "ממשיכה להתחזק מהמוזיקה"
חיפושיות המשק - הביטלס הישראלים מהקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
"זה אלבום לא פשוט, דורש התעמקות", מסכימה נועה, "אימא שלי אומרת שהוא גורם לה לדכדוך. הקהל בהופעות, לעומת זאת, מתחבר מאוד אל השירים, ומגיב בצורה מדהימה, ומעצב האלבום אפילו מוצא בהם 'אופטימיות זהירה וכמיהה לחיים'. בכל אופן, המילה 'סרטן' לא מוזכרת". אבל המחלה נוכחת - לפני חודשיים סיימה סדרת טיפולים שנייה, ובראשית מארס מחכה לה ניתוח נוסף.
כשהיתה בכיתה א' נסעה עם הוריה לאוסטרליה, שם עשתה אמה בשליחות תנועת נצ"ר (נוער ציוני רפורמי). כשחזרה, בכיתה ד', דיברה אנגלית טובה, ובבית הספר בקיבוץ דאגו לשמר ולהעשיר אותה עוד יותר, בשיעורים פרטיים. "מאז, האנגלית היא החברה הטובה שלי", היא אומרת. "זו שפה שנוחה ומתאימה לי יותר, וכך גם המוזיקה שהתחברתי אליה היא באנגלית - בוב דילן, לאונרד כהן, פול סיימון, ג'וני מיטשל, ג'ניס איאן. כמעט בכלל לא מוזיקה ישראלית, לצערי. האנגלית היא בסיס היצירה שלי, אני מרגישה את זה בבטן".
בכיתה י', אחרי שסיימה להתלבט, בחרה ללכת על בגרות חמש יחידות במוזיקה, וזו תפסה וסחפה אותה, והכתיבה לה את כיוון הדרך. "היו לנו מורים מהדרגה הראשונה, למדנו תיאוריה, פיתוח קול, ג'ז, אלתור, הכל ברמה גבוהה, והופענו עם הרכבים משלנו, בהפסקות ובאירועים פנימיים".
בכיתה י' זכתה בתחרות בית-ספרית של כתיבת שירים, ובי"ב טסה, במסגרת קבוצה, לסיבוב הופעות בקהילות יהודיות בארצות הברית. "אז התאהבתי בניו יורק, ודקה אחרי השחרור טסתי אליה בחזרה. חמש שנים וחצי חייתי בה, למדתי מוזיקה ותיאטרון, והתגבשתי מבחינה מוזיקלית. החלטתי שהכיוון שלי הוא לא מחזות זמר וג'ז, אלא הופעות אינטימיות, עם גיטרה. אני 'סינגר סונג רייטר'. כתבתי, הופעתי קצת, וב-2005 הוצאתי שם אלבום בכורה".
חוצפה ישראלית.
נועה בנתור: "לגמרי. אתה יודע איך זה בגיל 22: אתה רואה כוכבים, חושב שכל העולם פרוש לרגליך, וכל החלומות יתגשמו. התקליט לא עורר שום הד, אבל כשחזרתי ארצה היה לי לפחות כרטיס כניסה - משהו להראות למפיקים, להוכיח שכבר עשיתי משהו".
היא הוכיחה, וב-2009 חיממה את סוזן וגה, בהופעתה בהיכל התרבות בתל אביב.
את האלבום השני, שיצא ב-2011, כבר יצרה לבדה, לחן ומילים, ובשלישי, Love and Darkness , שיצא בראשית הקיץ הקרוב, היא גם מעורבת בהפקה, כשלצדה - חייבים להזכיר - השותפים-החברים-המקסימים, איתי זנגי ובן גולן (המעפיל). "זה אלבום אחר, אולי קשה, חשוף, מאוד אישי, השירים פשוט זרמו ממני, אחרי שנתיים וחצי שלא נגעתי בגיטרה בגלל המחלה".
אה, המחלה: "בינואר 2011, שבועיים אחרי שחזרתי לקיבוץ מתקופה די ארוכה בתל אביב, גיליתי בעצמי, ובאיחור רב, שאני חולה. התחיל מסע איום של כמעט שנתיים: כימו, הקרנות, ניתוח. בהתחלה עוד הצלחתי להופיע, ותוך כדי, להשלים את התקליט השני, ולחמם בהופעות את אסף אבידן, עד שקרסתי. הרגשתי רע, התרופות הפילו אותי, ובכל זאת סיימתי תואר שני בחינוך ותרבות. אני גאה בעצמי.
"אחר-כך היתה לי חצי שנה של חסד, הרגשתי טוב, עשיתי ספורט, השיער חזר, אבל בדצמבר 2013 התברר שהמחלה חזרה. תפסנו את זה קטן ומקומי, ושוב חזרתי לטיפולים, עד לפני חודשיים. עכשיו אני מרגישה יותר טוב, קצת חלשה, עם תופעות לוואי של התרופות. יש ימים שאני בקושי מצליחה לזוז,
אבל יש ימים שאני מלאת אנרגיה - כותבת, מקליטה, מוזמנת לספר את הסיפור שלי (לאלה שמתקשרים אליי, בטלפון 050-2056263) על יצירה תוך כדי מחלה, שאני קוראת לו 'מזל סרטן - המסע הלא-רוחני כן-יצירתי שלי'".
את מאמינה שיש קהל לאלבום מסוג כזה?
"לא בטוחה, אבל מקווה. השירים באמת שונים. בגלל הסיטואציה, הם יצאו ממני כמו מעצמם, ללא חוקים ומגבלות, הרשיתי לעצמי להיות בהם הכי אני, לדבר על הכול, כולל פחדים ומוות. גם המנעד שלי התרחב, מטונים נמוכים לטונים ממש גבוהים. אני מאוד שלמה איתם".
כדי לממן את האלבום, נעזרת נעה באתר מימון המון "הד-סטארט". היא תשמח ותודה על כל סכום שייתרם.