"ייתכן שהעניין נעוץ בשנתי החמישים. כמו שאומרים - שנים עגולות עושות מחשבות חתרניות, ונבראים בהן רעיונות שיש בהם כוח לפעולה. רעיונות שהם חריפים ודוקרים, רוקעים ברגליהם ומניעים את הראש לחפש ולפרוץ אפיקים אחרים".
עוד על מסעות וקיבוצניקים: המסע השיתופי של אנשי "כפר החקר לשלום" מסע שמאלני בארץ ה"שטחים הכבושים" כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
את המילים האלה שם דני כהן, חבר קיבוץ מיצר המתגורר גם ברוחמה, בפיו של לופו פיטרו, גיבור ספרו "טרנטה דואה" (הוצאת "מיל") - רומן ביכורים שהוא מגדיר אותו כספר ש"יוצא מהחושך".
עם כל הכבוד לספרות, ההגדרה "יציאה מהחושך" נכונה גם לגבי המולת חייו של כהן עצמו בחמש השנים האחרונות - המולה שהחלה עם מות אביו יעקב כהן, שהתברר שהסתיר זהות קודמת, ונמשכה בפיצוץ שהתרחש לפני כארבע שנים וכמעט לקח לעולם שאיש אינו יודע מה טיבו את כהן ואת בתו הקטנה.
"על הדרך" הגיעו גם תהליך כואב של פרידה מבת זוגו, גיל חמישים, וממש לאחרונה - שמונה שנות מאסר בפועל שנגזרו על עו"ד גור פינקלשטיין, בעלה הראשון של בת זוגו (השנייה) של כהן, שהתברר כי היה זה שהזמין את פיצוץ מכוניתו. והיו גם כ-2,000 קילומטרים שנמתחו על פני ארבעה מסעות לאורכה ולרוחבה של ה"קמינו דה סנטיאגו", דרך הצליינים העתיקה לסנטיאגו דה־קומפוסטלה העוברת בצרפת, בספרד ובפורטוגל, ושבסופה ניתנת מחילה למי שצעד בה.
בעקבות אבא מהבלילה המבעבעת הזאת יצר כהן (מנהל עסקי במקצועו, שעסק בעבר גם בטלוויזיה ובעיתונות, כולל ב"ידיעות הקיבוץ") את לופו פיטרו ואת "טרנטה דואה" - 32 באיטלקית - מספר הימים בהם עושה ה"צליין" לופו את הדרך לסנטיאגו. "אנשים מתבלבלים ביני לבין לופו כי יש בינינו הרבה נקודות דמיון", אומר כהן. "שנינו בני חמישים, ולמי שמכיר אותי וקורא את הספר, קל מאוד לראות בו אותי".
ואתה, לא התבלבלת בינך לבינו? דני כהן: "במסע האחרון שלי בקמינו, תוך כדי חציית חבל הבאסקים על גבול צרפת וספרד וכשכולי שקוע בשכתובים אחרונים לספר, הגעתי למנזר סמוך לעיר פמפלונה. לא יכולתי להתאפק וכתבתי בספר האורחים כמה מילים בעברית, וללא כוונה מוקדמת יצא שכתבתי אותן בשם לופו. לרגע נבראה לגיבור הספר טביעת אצבע בעולם האמיתי".
אז מיהו לופו פיטרו? "הרבה דברים ואנשים, אבל בתוך תוכו פועם אבא שלי, שנפטר לפני כחמש שנים. לאבי, ניצול שואה, קראו יעקב כהן, ובפי כולם הוא היה פשוט יענקל'ה. לי היה קשה אתו, בחייו ובמותו. היה לי, ועדיין יש לי, יחס אמביוולנטי מאוד כלפיו. מצד אחד הוא אבא שלי, מצד שני מעולם לא הרגשתי ככה.
"הוא היה דמות אניגמאטית עבורי, ולקראת המוות שלו, בתהליך הפרידה, היו קונפליקטים ושאלות שלא רק שלא נפתרו אלא אף הלכו והסתבכו.
"הוא עצמו, אף שהיה חולה בסרטן במשך תקופה ארוכה לפני שנפטר, וכביכול היה המון זמן לפרידה 'מסודרת', לא היה מסוגל לעשות תהליך כזה. אחרי שמת, התברר לנו ששם המשפחה שלנו הוא פיטרו, וששמו הפרטי הוא בכלל לופו. אחיו ואחיותיו הכחישו גם הם את שם המשפחה הקודם, והילדים שלהם, בני הדודים שלי, לא ידעו עליו. השם הוחלף לכהן, וזהו. אפילו אימא שלי, שחיה עם אבי שנים, אמרה שאולי שמעה פעם משהו, אבל היא לא בטוחה".
הצלחת לפתור דברים עם אבא דרך כתיבת הספר? "אבא שלי חי את חייו ללא פחד, וגם לופו הוא כזה. בספר לקחתי את דמותו, קראתי לה בשמו המקורי ועשיתי אִתה מסע והתפתחות. אולי הגעתי לפתרון של דברים ואולי לא, אבל מה שבטוח הוא שאבא היה ונשאר פרד רומני עיקש, בחייו ובמותו".
משמעות הפחד גם כהן ג'וניור הוא עקשן לא-קטן. במשך החודשים שקדמו לפיצוץ מכוניתו הרגיש שמישהו עוקב אחריו, מרחרח סביבו ומאיים עליו. הוא התריע פעם ופעמיים, התלונן במשטרה, ונחשב בעיני רבים להוזה. בשיחה אתו, המתקיימת בבית קפה תל אביבי בזמן שרכבו חונה בסמוך ללא תו חניה מתאים, נזרקים המבטים לעבר הרכב מדי רגע.
האם זה פחד שהתעורר ברגע הפיצוץ ולא נרגע? דריכות כלשהי שהתווספה או שהיתה שם תמיד? ואולי בכלל מדובר בהפרעת קשב וריכוז? תהא התשובה אשר תהא, האיש מתוח כקפיץ ולבן שיחו קשה לעקוב אחרי שביל האסוציאציות המפותל שלו.
"הפחד הוא נושא לא-פתור אצלי", הוא יורה. "האם יש לו משמעות? הוא מועיל? מסרס? האם מודעות לפחד בכלל עוזרת? אני כל הזמן רוטן על הפסיכולוגית שלי: למה היית צריכה להכניס לי חרדות?! היה לי מעולה עם הכחשה עד עכשיו".
טעמת פחד מוות. איך ההרגשה? "אתה רוצה את האמת? לא הרגשתי פחד מוות. כשהתפוצצתי הרגשתי דווקא הקלה גדולה, כי ידעתי שעכשיו יצטרכו לפתור את התעלומה. זה נשמע מטורף, אבל יש לי עדויות. הקליטו אותי בבית החולים מכל הכיוונים.
"הכאב היה גדול, אבל לסבול כאב אני יודע