קבוצת גבע. אולפן ההקלטות הביתי של חבר הקיבוץ שחר נתן. באולפן יושבים נתן ודני גפן, גם הוא חבר הקיבוץ, שנעשה נכה בעקבות תאונת דרכים קשה, והוא מתקשה בתנועה ובדיבור. נתן מקליט שיר חדש שהלחין למילים שכתב גפן בעקבות התאונה. "זה שיר אישי מאוד", הוא אומר לגפן, "ולכן אני אקליט אותך מקריא אותו ולאחר מכן אוסיף את השירה שלי". גפן מתאמץ לדבר בקול ברור. "לא אלך. אשב, אשכב, אולי אזחל, אבל לא אלך. מסרב להשלים, ומתאמן המון. לא מתייאש, ממתין לפתרון. וכולם חושבים שאני לא מוותר. האם הם יודעים שבקרוב אשבר? כי לא אלך. אשב, אשכב, אולי אזחל. אבל לא אלך".
דני גפן לפני הפציעה במהלך הופעה של הלהקה בסוף שנות ה־90. "רצינו ללכת עד הסוף: תקליטים, הופעות ותקשורת"דני גפן לפני הפציעה במהלך הופעה של הלהקה בסוף שנות ה־90. "רצינו ללכת עד הסוף: תקליטים, הופעות ותקשורת"
דני גפן לפני הפציעה במהלך הופעה של הלהקה בסוף שנות ה־90. "רצינו ללכת עד הסוף: תקליטים, הופעות ותקשורת"
(צילום: אלבום פרטי, באדיבות דני גפן)
הסצנה המרגשת הזו מופיעה בסרט "זוהרת ככל שאני מתרחק", שיצר הבמאי עידו נצר, בן קבוצת גבע ובוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל. הסרט מתאר את סיפורה של להקת "חזה אל חזה", שנתן היה הגיטריסט שלה וגפן הסולן וכותב השירים. שם הסרט ושם הלהקה לקוחים משמות שירים שכתב גפן ושהלהקה שרה. להקת הרוק פעלה בשנים 1998-1996, עד לפציעתו הקשה של גפן בתאונה. הסרט מקיף הרבה יותר. הוא מתחיל בתיאור להקת הרוק "החברה קדישא" שהקימו השניים בתקופת התיכון, ומסתיים בהופעתה של להקת "השיבולים" שהקים נתן לאחר פציעתו של גפן, השונה בסגנונה מלהקת הרוק הפרועה של שני הצעירים בני הקיבוץ וחבריהם מקיבוצי הסביבה. בין לבין, מתוארים ברגישות רבה היחסים בין חברי הלהקה, החלומות, ובעיקר סיפור התמודדותו של גפן עם החלום שנגוז עקב התאונה.
הקליפ שלא הושלם
"אני צעיר מגיבורי הסרט בשנתיים-שלוש", אומר הבמאי נצר, "והייתי גרופי של הלהקה. נסעתי איתם להופעות בעמק גם כשהם היו בלהקת 'החברה קדישא' בתקופת התיכון, וגם בלהקת 'חזה אל חזה' אחרי הצבא. לקראת הגיוס, כשידעתי שהכיוון שלי הוא קולנוע, ביימתי להם קליפ שלא הושלם בגלל התאונה של דני. כמה שנים אחרי כן, כשהייתי סטודנט לקולנוע בירושלים, לקחתי את החומרים של הקליפ הזה ועשיתי סרט תיעודי קצר של עשר דקות שכלל עוד חומרי ארכיון וריאיון עם דני. זה היה סרט סטודנטים, והוא היה בעצם הגרסה הראשונה של הסרט הנוכחי. במהלך העבודה על הסרט הקצר ראיתי שיש עוד חומרים, והבנתי שיש פה סיפור שצריך לספר אותו. לקח לי הרבה שנים להשלים את הסרט, כי עשיתי אותו בזמני הפנוי בעזרת חברים. הסרט לא זכה לתמיכה של קרנות או של ערוצי שידור, גם כי יש בו סיפור עצוב וגם כי הלקה לא הייתה מפורסמת".
איך בכל זאת השלמת אותו?
"עשיתי אותו בהפקה עצמית, וחלק מהמימון היה על חשבוני. חשבתי שזה סיפור ששווה לספר אותו. מבחינתי חשוב שמשהו יישאר מהלהקה הזאת, שהייתה הדבר הכי גדול בעמק כשהייתי בן 16.5 וכיום אף אחד לא זוכר אותה".
עידו נצר. מגרופי למתעד של הסיפורעידו נצר. מגרופי למתעד של הסיפור
עידו נצר. מגרופי למתעד של הסיפור
(צילום: אלבום פרטי)
הסרט הושלם ב־2018 והוקרן לראשונה במשכן האומנויות בעין חרוד. התגובות, מספר נצר, היו אוהדות מאוד, אך הקהל היה ביתי מאוד. גפן, שהשתתף בהקרנה של הסרט בשבוע שעבר בבית השיטה, מספר גם הוא על תגובות טובות מקהל שהכיר פחות את סיפור הלהקה.
חייב לזוז
גפן (46), בן וחבר קבוצת גבע, הוא בנם של צקי ודבור'לה גפן, חברי הקיבוץ, ואח בכור לשתי אחיות ואח ("כולם חכמים, מוכשרים, יפים וכבר פרשו כנפיים ועזבו את המשק"). את ילדותו בקיבוץ שבעמק יזרעאל הוא זוכר כילדות מאושרת. בתקופת הנעורים חווה אכזבה ראשונה. "רציתי מאוד להיות שחקן כדורסל", הוא מספר, "אבל לא הייתי מוכשר במידה מספקת, וגם איחרתי לגדול. אז התחלתי לכתוב שירים".
גפן לא התכוון לכתוב שירים למגירה. הוא רצה גם להופיע כזמר, וכבר בבית הספר היסודי הייתה לו ולשחר נתן להקת קצב משלהם. כשעלו לתיכון כבר התמחה נתן בנגינה בגיטרה. תום אשוח, בן דודו של גפן, ניגן בתופים, ואורי משגב (כיום עיתונאי בהארץ), הצטרף כבאסיסט. כך קמה להקת "החברה קדישא", שגפן היה בה הסולן וכותב השירים. "אורי דחף אותנו לצאת להופעות", מציין גפן, "והוא גם ארגן אותן, כולל הופעה במרתף העליון בבית לסין. בתחילת שנות התשעים הייתה תקופה שקמו הרבה להקות רוק צעירות, ואנחנו השתלבנו בה יפה. לא הספקנו להופיע הרבה פעמים, אבל עשינו הרבה בלגאן. עד היום אנשים מזכירים לי את הטייץ שלבשתי ב'גילבוזמר', פסטיבל השירים של עמק יזרעאל והגלבוע. בתחילת שנות התשעים התחילה התופעה של לא לעשות צבא. לי היה ברור שלא אשתמט, וכך גם לכל החברים האחרים. זה היה אקורד הסיום לפעילות ה'חברה קדישא', אבל לי ולשחר היה ברור שאחרי שנשתחרר נקים שוב להקה".
ממי הושפעת בכתיבת המילים?
"בנעוריי אהבתי מאוד את כתיבתו של יהונתן גפן. כיום אני מתחבר גם לכתיבתם של שלום חנוך, אהוד בנאי, ערן צור ועוד. הסגנון המוזיקלי תמיד הושפע מלהקות מחו"ל: ניל יאנג, נירוונה, רד הוט צ'ילי פפרז, הפיקסיז ועוד".
ומאיפה ספגתם את ההשפעה להופעה הרוקיסטית?
"בדיוק באותה תקופה פעלה בתל אביב להקת זקני צפת, שסולנה מאור כהן נהג לרדת מהבמה בהופעות. אני חושב שקיבלתי השראה ממנו. בישראל רובם המכריע של האומנים מתחבא מאחורי גיטרות. אני אף פעם לא ידעתי לנגן, אז הייתי חייב לזוז".
מה היו התוכניות שלכם אחרי הצבא? לאן תכננתם להגיע עם "חזה אל חזה"?
"רצינו ללכת עד הסוף: תקליטים, הופעות ותקשורת. שחר ואני השתחררנו באותו זמן, ומייד חיפשנו שותפים ללהקה. לא כל כך מצאנו, ואז תום (המתופף) חזר משנת שירות באורטל. מצאנו באסיסט, והופענו שלוש פעמים באוגוסט-ספטמבר 1996. תום התגייס, ולמרבה המזל שירת בחרמון במשמרות, כך שבשבוע שהיה בבית יכולנו לקיים חזרות והופעות. את תפקיד הבאסיסט מילא ב־1997 רן רכס, ששירת בפלוגת בני משקים בנח"ל, וכמו כל נח"לאי טוב למד בצבא לנגן על גיטרה. ב־1998 החליף אותו על הבאס מתן ציזלינג מעין חרוד מאוחד. באותה שנה הופענו מעל עשרים פעם בכל רחבי הארץ. הופענו בתל אביב, בפסטיבל ערד ובהרבה קיבוצים. חלמנו לעבור לתל אביב, כי שם פעלה התעשייה באותם ימים. שחר ואני כבר שכרנו דירה, אבל אז קרתה התאונה".
מקלחת בשכיבה
התאונה, ששינתה את חייו של גפן וקטעה את קריירת השירה שלו, אירעה ב־1998 באשדוד, כשנהג במכונית מהקיבוץ אל חנות מפעל בקרה של קבוצת גבע. הוא נכנס בצורה לא זהירה לצומת, ומשאית שדהרה בכביש פגעה בו. הפציעה הייתה קשה מאוד. שישה שבועות שכב מחוסר הכרה בטיפול נמרץ בבית לוינשטיין ברעננה. לאחר שחזר להכרה עבר למחלקה 6 להמשך אשפוז של שנה וחצי, ואז עוד שנה באשפוז יום.
גפן. "עברו 21 שנים מאז התאונה, אבל אני ממשיך לכתוב שירים"גפן. "עברו 21 שנים מאז התאונה, אבל אני ממשיך לכתוב שירים"
גפן. "עברו 21 שנים מאז התאונה, אבל אני ממשיך לכתוב שירים"
(צילום: אלבום פרטי)
"לא היה לי ספק לגבי חומרת הפציעה", אומר גפן. "פיזית הייתי במצב איום, עם ארבעה גבסים - על הידיים ועל הרגליים. מקלחת הייתי עושה בהתחלה בשכיבה על אלונקה מיוחדת. הדיבור שלי נפגע מאוד, ומייד הבנתי שלא אוכל לשוב לשיר. חלמתי שאוכל להמשיך לבצע את קטעי הדיבור בשירים ("ראפ"), אבל גם על זה ויתרתי".
אתה מעריך שהלהקה הייתה ממשיכה להתקיים ולהתקדם אלמלא התאונה שלך?
"קשה לדעת. רצינו מאוד לפרוץ, אבל באותם ימים אם רצית להוציא דיסק היית צריך לעבור דרך חברת תקליטים. מאז התרחשה מהפכה טכנולוגית, וכיום כל אחד יכול להוציא דיסק. קיוויתי מאוד שנתגלה בתל אביב, אבל גם הכנתי לעצמי פתח מילוט: האוניברסיטה. הייתי תלמיד ברדקיסט מוכשר. הייתה לי בגרות מלאה, חמש יחידות בכימיה ובביולוגיה".
שחר נתן. רצינו מאוד לפרוץשחר נתן. רצינו מאוד לפרוץ
שחר נתן. רצינו מאוד לפרוץ
(צילום: אלבום פרטי)
כיום הוא חי בדירה משלו ונעזר במטפל פיליפיני לקיום אורח חיים עצמאי עד כמה שאפשר. בשבילי הקיבוץ הוא מתנייד בקלנועית, ונכנס למבנים בהליכה בעזרת הליכון. בכל בוקר הוא עובד כמה שעות במפעל בקרה, ובהמשך היום עובר טיפולים שונים, ובהם פיזיותרפיה ובריכה טיפולית. בשעות הפנאי הוא מתאמן בחדר הכושר ורוכב על אופני טנדם.
(צפו בסרט המלא)
כשהוא נשאל אם יש לו טענות אל שחר על כך שהוא לא משקיע יותר בהלחנת שיריו ובביצועם, גפן נשמע מפויס יותר. "כבר עברו יותר מ־21 שנה מאז התאונה", הוא אומר. "אין טעם לכעוס, צריך ללכת הלאה".
התאונה גדעה את קריירת השירה שלך, אך אתה עדיין אדם יוצר. מה החלום שלך בתחום היצירה?
"אחרי הפציעה ערכתי במשך קרוב לחמש שנים את עיתון 'המוגלה', ירחון לצעירי גבע. אני גם כותב סיפורים קצרים וחולם להוציא אותם לאור, וכמובן שממשיך לכתוב שירים. מקווה שלא לשווא".
בסרט "זוהרת ככל שאני מתרחק" ניתן לצפות ביוטיוב. לקיבוצים המעוניינים להזמין הקרנה ושיחה עם דני גפן: 054-6633878.

חזה אל חזה / דני גפן


בכיתה ג' החבר'ה עשו בלגאן בבית פשוש
אז החליפו חדרים
שובצתי במיטה לידך
וממבטך הבנתי שאין לי שום סיבה לחשוש
ומאז אנחנו חזה אל חזה
בתוך כל הבלגאן הזה.

בחופש פסח לקחת אותי
לחדר של ההורים
לשמוע דני סנדרסון
שר את "הגלשן"
אמרת לי אז שזה קטע מצוין
ומאז אנחנו חזה אל חזה
בתוך כל הבלגאן הזה.

בכיתה ד' בצעד די חפוז
הקמנו עם נתי את להקת "תפוז"
בכל שבת עשינו חזרות
וכבר אז היינו חזה אל חזה
בתוך כל הבלגאן הזה.

בכיתה ח' נסענו לעפולה
לקנות "אהוד בנאי והפליטים"
בדרך הביתה שכנעת אותי
לשמוע את זה אצלך
בחדר של ההורים
וכבר באמצע התקליט
הסכמנו שמדובר במשהו די מדהים
וכמו תמיד היינו חזה אל חזה
בתוך כל הבלגאן הזה.

בכיתה י"א ילד העצב בא
והחליט שצריך להקים להקה
כמו תמיד הייתי הפה
ואתה המנגינה
ויחד יצרנו חזה אל חזה
את כל הבלגאן הזה.

ואחר כך צבא
אבל תמיד ידעתי
שישר אחרי זה
נקים את "חזה אל חזה"
בתוך כל הבלגאן הזה.
דני גפן ושחר נתן נותנים שואו. מהקיבוץ להופעות בכל הארץ דני גפן ושחר נתן נותנים שואו. מהקיבוץ להופעות בכל הארץ
דני גפן ושחר נתן נותנים שואו. מהקיבוץ להופעות בכל הארץ
(צילום: אלבום פרטי)

פרסום ראשוני: 15:25 , 26.03.20