לאחר קריירה מוצלחת ורבת שנים כסולנית חבורת הזמר "האירוסים", יוצאת חגית לירון, חברת קיבוץ בית אלפא ויוצרת קולנוע דוקומנטרי, באלבום חדש ששמו "נפתחות דלתות".
חגית לירון. "התגובות חמות מאוד, אבל קשה לפרוץ את הפלייליסט של התחנות הגדולות"| חגית לירון. "התגובות חמות מאוד, אבל קשה לפרוץ את הפלייליסט של התחנות הגדולות"|
חגית לירון. "התגובות חמות מאוד, אבל קשה לפרוץ את הפלייליסט של התחנות הגדולות" |
(צילום: איריס ברנע)
בדיסק שישה שירים, ארבעה מהם היא כתבה בעצמה, ושמו לקוח מהשיר "ונפתחות דלתות" שכתבה רחל שפירא והלחין חנן יובל (עיבד עוזי אסנר), וכדרכה של שפירא - המילים מצליחות להפעים ולרגש. שאר השירים מגוללים נקודות זמן חשובות בחייה של חגית לירון, כמו השיר "אבא נזכר בנערות", על אהבותיו של אביה; "המלחמה הראשונה שלי" שכתבה על עצמה כאם לבנה הבכור כשהיה לוחם בנח"ל והשתתף במלחמת לבנון השנייה; "יום־יום, שעה־שעה", על מפגש בין חתול לציפור בחצר ביתה; "כבר לא", על חלומות שעדיין לא הגשימה וספק אם תגשים אי־פעם. השיר היחיד שאינו מקורי לגמרי הוא זה שתרגמה עבורה תלמה אליגון "קוקוריקו יונה" (עיבד עוזי אסנר). ארבעה לחנים כתב לה בכישרון רב אילן וירצברג, שאף ליווה אותה בכלים שונים. לירון מימנה את מיני האלבום בתמיכה של קרן חבצלת.
עכשיו נזכרים להוציא דיסק ראשון?
"עבדתי עליו שלוש שנים, ומתברר שאני מבשילה לאט. הוצאתי סינגלים, אבל לא משהו שלם. בין לבין אני מלמדת שירה ותיקים וילדים בעמק, יצרתי סרטים שגם הוקרנו במסגרות שונות, הייתי רכזת תרבות, וכמובן שהייתי שותפה בארבעה אלבומים של 'האירוסים'. הראשונים בהם יצאו בגרסת ויניל, ובקרוב יוצא הדיסק החדש שעדיין אין לו שם.
"אני קפדנית וביקורתית מאוד לגבי מה שאני כותבת ומבצעת, וכל שיר עבר תהפוכות רבות עד שיצא לאור ולאוזן. התגובות חמות מאוד, אבל קשה לפרוץ את הפלייליסט של התחנות הגדולות. כיום יש דרכים אחרות להשמעה, כמו אתר פטיפון, או ספוטיפיי, וגם יוטיוב ופייסבוק, אבל הרדיו עדיין שומר על מעמדו. השמיעו כמה פעמים שירים מהדיסק, ואני מקווה לעוד.
אמא שולחת אותך
בשיר "המלחמה הראשונה שלי" כותבת לירון על תחושתה כאם שבנה נמצא אי־שם בלבנון והיא לא יודעת היכן הוא ומה הוא עובר. בתחילה נקראות המילים כפשוטן, ורק לאחר מכן מבינים שמדובר בהפוך על הפוך. "לך, לך להילחם/ חייל גיבור/ אמא שולחת אותך/קדימה /לך להילחם/ אל תעצור/ זו המלחמה הראשונה שלך". בבית אחר היא מתארת את מה שהיא חשה באמת בהקשר של המלחמה ושל הבן הלוחם: "זו הייתה המלחמה הראשונה שלי/ לא יכולתי להודיע/ כל רחש בחוץ ידעתי/ הם באים להודיע".
כיצד הגיב הבן שלך על השיר הטעון הזה?
"כתבתי כאמור על הבן הבכור. כיום הוא בן 33 ואחיו צעיר ממנו בשנתיים. לא חשפתי את שמו כי לא היה לו נוח עם חשיפה. הוא וחבריו היו בלב האירועים והתופת, ואיתי אנגל עשה עליהם כתבה קשה בטלוויזיה. שבוע שלם לא היה לנו קשר איתו ולא ידענו מה עובר עליו. כתבתי את המילים מתוך תחושת אשמה וגם מתוך כאב גדול".
בשיר אחר את כותבת על החמצות חייך. "הייתי רוצה לגור ליד הים ולהקיץ לקול הגלים, רציתי להיות ילדת פרחים, לפרוט על מיתר, וגם לפסוע על השטיח".
"נכון שאלו חלומות לא גדולים ממש, אבל בדיעבד הייתי רוצה להתנסות בהם. לא הייתי מרדנית, למעט פעם אחת כשבתור נערה צעירה נטשתי את ירושלים ועברתי להתגורר וללמוד בבית אלפא. כשאני מדברת על שטיח אני מתכוונת לשטיח אדום, ואכן הים חסר לי בעמק. יש בדיסק הזה מעין תמצית של חיי".
את מצרה על כך שבזמנך לא היו תוכניות ריאליטי שאולי היו מסייעות לקריירה המוזיקלית שלך יותר מאשר עכשיו?
בזמנו ניסיתי להתקבל ללהקת הנח"ל, אבל ויתרתי על השלב השני של הבחינות כי החלטתי ללכת לי"ג. אני בכלל לא בטוחה שכיום קל יותר לפרוץ החוצה. הכול מהיר מאוד וגם הנפילה רועמת יותר. לא מאמינה בקיצורי דרך. יותר אשליות ממציאות. גם אין לי מרפקים, ולכן לא עשיתי את הדיסק הזה מוקדם יותר".