גם אחרי שלושים שנה, בגיל 87 וחצי, משוכנע רב-החובל (בדימוס) אבנר (צ'יזיק) גלעד שלא טעה בהחלטתו להוריד נוסע אפריקני סמוי אל רפסודה בים ולשלוח אותו אל גורלו.
עוד על הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה והקיבוצים: יוזמה: הפליטים ילמדו לעבוד ברפתות צילומי הפליטים של כפיר סיוון זכו ב"עדות מקומית" כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
גלעד, שנמנה עם מייסדי קיבוץ נחשולים - והיום מתגורר בבית הסיעודי של מעגן-מיכאל - אינו מסתיר גם את דעתו החד-משמעית שאת "הפליטים" ו"המסתננים" שהגיעו בשנים האחרונות מאפריקה לישראל צריך להוריד אל דוברות ולהרחיק מכאן...
המבוגרים בינינו ודאי זוכרים כיצד התפוצצה בתקשורת, בנובמבר 1984, הפרשה שכונתה "רב החובל הקיבוצניק חסר הערכים", שזנח נוסע סמוי, שחור עור, בין גלי האוקיינוס ההודי. גלעד, בקור רוח ובענייניות, מספר כעת לעיתון על מה שאירע אז: "יש בעולם אנשים שמנסים לברוח ממדינותיהם, ומתחבאים בספינות ללא ניירות. במדינה כמו דרום אפריקה היו מחפשים ומורידים נוסעים כאלה מיד. בנסיעה הזאת, באונייה 'מורן', עלה איזה אידיוט בקניה, ואנחנו המשכנו לדרום אפריקה.
"אמרתי לו - 'שמע' (הוא דווקא דיבר אנגלית), 'אנחנו בדרך לדרום אפריקה, יש שם אי. נעגון קילומטר מהאי ונוריד אותך'. אם הייתי נוסע לארץ נורמלית אולי הייתי לוקח אותו אתי. אבל בדרום אפריקה בימים ההם היה אפרטהייד מוחלט. אסור היה לשחורים אפילו לאכול עם לבנים.
"אמרתי לו: יש לך שתי אפשרויות: או שאני מודיע להם עליך מראש, כדי שלא אלך בעצמי לבית סוהר, או שאני מוכן להסתכן ולהוריד אותך בדרך. אתקרב לאיזה מפרץ, אבנה לך רפסודה, ואלוהים גדול בשמים".
וזה מה שעשה רעש עצום בתקשורת? אבנר גלעד: "כי אני מקיבוץ. קיבוצניק הוריד בחור בלב ים! אחד כבר סיפר שראה כרישים סביב האיש השחור... והיה משפט בארץ, שנתיים אחרי המקרה.
"בכל העיתונים, בטלוויזיה, בממשלה, כולם דנו בזה שצריך לשפוט אותי. אמרתי לעורך הדין שלי: 'שני דברים לי אליך - הראשון, אני רוצה להמשיך להפליג, כי זה המקצוע שלי. שנית, אל תעבוד קשה מדי, כי פסק הדין כבר רשום אצל השופט. וצדקתי.
"השופט נתן לי שנתיים על תנאי לשלוש שנים. אחרי גזר הדין שאלה התובעת: 'אתם מתכוננים לערער?' ועורך הדין שלי אמר שאף-על-פי שיחסית יצאתי בשלום, אולי נשקול את האפשרות לערער. השתגעת? שאלתי אותו. שאני אפול על אהרון ברק בעליון, ואקבל 15 שנים, כי מישהו פגע בזכויות אדם?..."
החלום של הטנזנים קרוב לעשר שנים, מספר גלעד, פיקד כרב-חובל במרחבי הגלובוס על ספינות "תרשיש", חברת הספנות של "הקיבוץ המאוחד". הפלגה אחת מהן, כאמור, נצבעה בצבעים כהים במיוחד.
"צריך להבין את הסיטואציה שהיתה אז בדרום אפריקה", מנסה גלעד לשכנע גם בחלוף עשרות שנים. "על כל מגע עם כושי היית עלול לשבת במעצר או לשלם קנס גבוה. ושם אפילו מצאו דרך לתייג את הספינה שעל סיפונה היו כושים, או אפילו הודים. אם לא הייתי נוהג כך, לא היו מאפשרים לי לעגון יותר בדרום אפריקה".
גלעד מגלה כי עבר עם ספינתו מקרה של נוסע סמוי נוסף שהסתיים ברע. בחור אפריקני צעיר הסתנן בשקט אל הספינה, סמוך לחופי טנזניה. כשהגיעו לדרום אפריקה פשוט ירד אל הרציף, שם תפסו אותו מקומיים והפליאו בו את מכותיהם.
"מאז פחדתי פחד מוות מהאפשרות של נוסע סמוי", מתוודה גלעד, "ודווקא לי זה קרה שוב. הביאו אותו אל חדר ההגאים. נדהמתי. הרי עשינו חיפוש מדוקדק לפני ההפלגה ולא מצאנו דבר. שאלתי אותו אם הוא יודע לאן אנחנו נוסעים, והוא ענה לי באמת ובתמים: 'לגן עדן'. זה היה חלומם של הטנזנים באותה עת, לברוח מארצם הדורסנית ולהגיע לאיזה אי דמיוני. אמרתי לו: 'אנחנו בדרך לדרום אפריקה. אם אתה רוצה לבוא - אהלן וסהלן. ואם לא - נוריד אותך איפה שתרצה'.
"כפי שסיפרתי, הוא לא רצה להמשיך, אז הורדנו אותו. אני לא זוכר איפה בדיוק. אמרתי לו: נבנה לך רפסודה יפה (היו אז משטחי עץ גדולים, 2x2 מטר), ניתן לך אוכל ומים, אפילו משוטים. נגיע למקום שיתאים לך, ויאללה. אף-על-פי שהסכים - בסוף לא רצה לרדת. אמרתי לו: 'אין דבר כזה. בגללך הכנסתי את עצמי ואת הספינה לצרות צרורות, לסכנות ממשיות'. תמרנו לאיזשהו מפרץ ושם הורדנו אותו. ידעתי שהזרם יביא אותו לחוף מבטחים".
איך התייחסו לכך אנשי הצוות על הסיפון? "חלקם היו בעד, חלקם נגד. היו כאלה שממש מרדו. הם החליטו שלא ינקפו אצבע להוריד אותו מהספינה. קיבוצניק אחד, מהצפון, ששכחתי את שמו, צילם את התמונות ולימים הביא אותן למשרד התחבורה ולמשפט, מה שעלול היה למנוע ממני הפלגה בעתיד".
מצד שני, גם במשרד התחבורה רצו להאשים את רב החובל, כדבריו: "על כך שסיכנתי את הספינה כשהתקרבה עד 500 מטר מהחוף, ואו